סופר נערה 2: תקווה-פרק 12-חזרה

לטבעת לקח כמה שניות כדי להתחיל לעבוד, הייתי חסרת מנוחה כשראיתי את השומרים יוצאים מהטירה ורצים לעברי. מבול החל לרדת והציף את התעלה שהקיפה את הטירה והמים שטפו את החיילים מהגשר
'יופי של מחשבה קלודיה, עכשיו תרוצי' שמעתי את שון קורא לי
"רק עכשיו אתה עוזר לי?" אמרתי לעצמי והתחלתי לרוץ לתוך היער, הגשם המשיך לרדת אבל לא היה לי אכפת כבר הרבה זמן עבר מאז שהתקלחתי. השיער שלי ספג את כל המים שנחתו עליו ואבק ולכלוך זלגו על פניי, אלין הייתה רוצחת אותי וחייכתי לעצמי כשהרגשתי כאילו מישהו דוחף אותי והכל נהיה מטושטש והתנגשתי בה בחדר הישיבות
"קלודיה! ידעתי שאת עדיין בחיים! וגם שון שמע אותך לפעמים בלילות שלא היית" היא אמרה מחבקת אותי חזק ואני אותה דמעות יורדות מעיניי והגוף שלי קורס לברכיי. הגב שלי שרף והרגשתי את הרעב מכה בי, הרמתי את ראשי לאלין שאספה את שיערה השחור לעגבניה והרימה אותי אליהעוזרת לי ללכת למטבח, כולם היו שם מביטים בי עוזרים לי להתמקם ושואלים מה קרה שם. לא עניתי להם התרכזתי בעיניו של טובי עיניו האפורות עם רמז של כחול נצצו כשראו שהבטתי בו וחיוך קטן עלה על פניו אבל מיד נמחק הוא הסית את מבטו והלך למקרר, סוזאן חיבקה אותי שיערה הבלונדיני והקצר דיגדג את צווארי וחייכתי אליסון הגישה לי כוס מים ושתיתי את כולה בלגימה אחת ענקית והנחתי אותה על הדלפק מנגבת את המים מסביב לפי עם השרוול
"אל תהיי כזאת מגעילה קלוד, בשביל זה המציאו מפיות" אלין אמרה וצחקה, רציתי לצחוק אבל הסתפקתי בחיוך חושף שיניים וטפיחה על היד שלה, אריק תפס את היד שלי והביט עמוק לתוך העניים שלי כאילו מחפש משהו, זרם עבר בגופי והוא העיף את ידו ממני כאילו חישמלתי גם אותו
"את בסדר קלודיה? הם לא עשו לך כלום?" מרי בת' שאלה מלטפת את סקאר שישב זקוף לידה
"אני פשוט עייפה ולא במצב לדבר כרגע" אמרתי מנסה לקום לבד אבל נכשלת קשות, אליסון תפסה אותי ולקחה אותי לחדר שהייתי בו כשהתעלפתי מהאיש שעבד עם המתקנים, היא הושיבה אותי במיטה והורידה ממני את כל הנשקים ואת הנעליים היא התיישבה על הכורסא הפרחונית והשעינה את מרפקיה על רגליה ואת סנטרה על ידיה
"את הולכת לספר לי עכשיו הכל בזמן שמרתה תטפל בפציעות שלך" היא אמרה פניה רגועות העיניים הכחולות שלה נעולות על שלי ושיערה הבלונדיני נופל על גבה
"אין הרבה מה לספר, אחרי שקלטתי שזאת מלכודת ואתם ברחתם נינה פירקה אותי מכל הנשקים שלי הביאו אותי לתוך הטירה וציוו שאני אתחרט על מעשיי. כמובן שלא התחרטתי והם כלאו אותי בצינוק שלהם ושם עברתי את שאר הזמן שלא הייתי בחוץ, וביום האחרון הם גזרו עליי דין מוות בשריפה על המוקד אבל ברחתי" אמרתי מרגישה זרועות מתכתיות, חותכות את החולצה והז'קט שלי ומתחילות לנקות ולחטא את הפצעים, אליסון קמה והסתכלה על הגב החשוף שלי
"אני מקווה שזה מחגורה ולא משוט, זמן הריפוי קצר יותר אם זה מחגורה" היא אמרה מניחה את ידה על כתפי שלא הייתה מלאה בחתכים, הרפתי את גופי והרכנתי את ראשי דמעות זולגות בשקט מעיניי ללחיי ונופלות לידיי היא נאנחה ויצאה מהחדר משאירה אותי בידיה של מרתה
"מרתה, תראי לי את טירת נוישוונשטיין" אמרתי והולוגרמה של הטירה בזמן אמת נפתחה מול עיניי, חצי ממנה היה הרוס והחצי השני היה מלא במים ושריפות היו בכל מקום,
'הם נטשו את הטירה? בשביל מה, הם לא יכולים לחזור לפה בלי הטבעת או בלי ניקי. הם יודעים משהו שאני לא יודעת? לא זה לא הגיוני' מישהו דפק על הדלת וקטע את חוט המחשבה שלי, סגרתי את התמונה וביקשתי ממרתה לפתוח את הדלת
"אני מקווה שלא הפרעתי במשהו אבל רציתי לדעת אם תרצי ארוחת ערב?" טובי אמר נכנס באיטיות לחדר וסוגר את הדלת מאחוריו, הוא הסתפר השיער החום שלו היה קצר ומהודר לא כמו הבלורית שהייתה לו פעם זה היה נראה טוב אבל חשבתי שהמראה הגריזי הלם אותו יותר טוב.
"אני אשמח לאכול, אולי תביא גם לעצמך אוכל ונאכל ביחד?" אמרתי מחייכת כשמרתה שמה משחה מאלחשת על גבי וחבשה את כל גבי, פרצופו של טובי השתנה והוא גירד את עורפו
"האמת שאני כבר אכלתי ארוחת ערב לבד ואני תכננתי לטייל במרפסת אבל אני אשאל מישהו אחר אם הוא יכול לארח לי חברה" הוא אמר מתקדם לדלת בהליכה לאחורה, הרמתי את ידי בביטול וחייכתי חיוך עייף
"זה בסדר, אני אסתדר לבד פשוט חשבתי שזה יהיה נחמד להשלים פערים" אמרתי והוא חייך חזרה, הוא יצא מהחדר ולא סגר את הדלת אחריו
'נראה שמשהו כאן השתנה מאז שעזבתי' חשבתי לעצמי מקווה ששון לא שם לב אליי. נשכבתי על הבטן שלי והירהרתי במאורעות היום כששמעתי מישהו דופק בדלת
"הדלת פתוחה, מה הטעם לדפוק בה?" אמרתי משפשפת את עיניי ומתיישבת
"מאיפה לי לדעת שאת לא עושה משהו שדורש פרטיות?" שמעתי את אריק אומר ומניח מגש על השולחן הקטן בתוכו שני צלחות עם סלט קיסר וטוסט לחיץ עם גבינה ועגבניות, שתי בקבוקים של קולה ואגרטל עם סחלב אקזוטי שהפיץ ריח מתוק בכל החדר
"שון אמר לך מה שזה מסמל?" שאלתי לוקחת לעצמי צלחת ומזלג
"האמת שלא, אני ידעתי את האחד הזה לבד הוא מייצג אהבה ומחויבות עמוקה והוא גם מדגיש נשיות ופאר" הוא אמר מחייך ולוקח ביס מהטוסט שלו ולועס אותו ברעש
"תאכל בפה סגור, איזה ברברי אתה. ותודה שבאת" אמרתי לוקחת קצת סלט ואוכלת באיטיות למרות שרציתי לשאוב את כל מה שהוא הביא לי וגם מה שהוא הביא לעצמו. הוא היה כל כך נחמד, אבל אין לי זמן לגינונים ומחזרים, יש לי עולם על הכתפיים. אחרי כמה דקות שאכלנו בשקט אריק הניח את הצלחת הריקה שלו על השולחן והביט בי מסיימת את הטוסט שלי
"קלודיה?" הוא אמר מנגב את פניו עם מפית ולוגם מבקבוק הקולה שלו
"כן אריק?" אמרתי מניחה את הצלחת הריקה שלי על הצלחת הריקה שלו ולוגמת מהקולה שלי
"אני ממש שמח שחזרת" הוא אמר מחייך חיוך עייף ומנשק את המצח שלי, לוקח את המגש ומשאיר את בקבוק הקולה שלי בידי הוא יצא מהחדר וסגר את הדלת מאחוריו
"זה כיף מאוד להיות כאן חזרה" אמרתי והלב שלי מרגיש כאילו שמו עליו משקולת של חמישים קילוגרם