לעמוד בצל פרק-16

"שמישהו יעלה אותה לחדר שלי, אני הולך למצוא את רייבן." אמרתי ורצתי לתוך היער, עצרתי בקו העצים והבטתי אחורה. אנטוני הרים את לולי המעולפת וכולם נכנסו לבית אחריו, חוץ מוויליאם. הוא הביט בי, אפילו מהמרחק הזה אני יכול לראות את הדאגה בעיניו. רצתי פנימה, מחפש עקבות לכך שרייבן הייתה כאן.
"רייבן!" צעקתי רץ ומגיע למפל מים גבוה, התמקמתי על קצהו וצעקתי שוב.
"אני לא רוצה לחזור לשם." שמעתי קול מימיני, היא ישבה שם בין כמה עצים ושיחים.
"היא לא סיפרה לך כדי להגן עלייך רייבן, מסוכן להיות כאן בחוץ לבד." אמרתי מתיישב מולה, היא הסיטה את מבטה ממני אל המפל.
"אם אני אקפוץ אני לא אפגע…" היא אמרה בצער.
"לא, את לא תיפגעי. אבל למה שתרצי לקפוץ מהמפל?" שאלתי מביט לעבר המפל, המין הקציפו בלבן והרעש היה מרגיע.
"אני לא יודעת…" אמרה ונחנקה מדמעות שעלו לפני השטח, חיבקתי אותה והיא בחזרה.
"אני מצטער רייבן, אני לא ידעתי שהיא לא באמת…" אמרתי אבל היא קמה בפתאומיות, כאילו חשה במשהו.
"הם קרובים." אמרה מביטה לצדדים חטופות.
"מי?" שאלתי קם מביט לצדדים, מחפש מישהו.
"היילי, היילי וכריסטופר. אני יכולה לשמוע את היילי, היא צריכה עזרה." היא אמרה והכלה לרוץ בכיוון המפל רצתי אחריה ושנינו קפצנו במהירות מעליו ולצד השני של גדת הנהר שנפל לתוכו.
"איפה היא?" שאלתי רץ בשיא המהירות שלי ורייבן קצת מאחוריי.
"באגם כלשהו, הוא מנסה לזמן שער עם מגילה." אמרה והגבירה את מהירותה מדביקה את הקצב שלי, היער היטשטש לקווים ירוקים ופניתי חדות לכיוון האגם היחיד ביער שאני מכיר.
"חכה, לא כדאי לתקוף אותו ישירות." אמרה לי רייבן אבל לא הקשבתי לה, ברגע שראיתי את כריסטופר בין העצים זינקתי עליו. היילי נכנסה לתוך השער שזימן ללא רצון ואני הפלתי את כריסטופר ואת עצמי דרך השער, שומע את רייבן סוגרת פערים ורגע לפני שזינקה לתוך השער הוא ניסגר.
"אתה הולך למות כריסטופר!!" צרחתי עליו, מעיף אותו על הקיר של הבניין שלידו שוגרנו. נתתי לו אגרוף בבטן והוא התקפל מכאב, מישהו משך אותי ממנו והוא צחק יורק דם ומתיישר. היילי החזיקה אותי, היא לא רוצה לעשות את זה.
'הוא שולט בך?' שאלתי אותה בתת המודע שלה.
'כן,' אמרה בבכי ' הוא יכול כי הוא יצר אותי.' המשיכה ואני ניסיתי להשתחרר מאחיזתה.
"אתה לא מוותר נכון?" שאל כריסטופר, מנגב את פיו בשרוול הג'קט שלו.
"בחיים לא חתיכת כלב!" צעקתי מתנער באחיזתה של היילי, היא בעתה באחורי בירכיי מושיבה אותי עליהן.
"למה אתה לא יכול פשוט להבין שאין לך סיכוי? אני חזק יותר, ויש לי הרבה ערפדים חזקים מאד שיעשו כל מה שאבקש." אמר, מתקופף אל פניי וסותר לי. חשפתי את שיניי נוהם עליו, הוא צחק קלות וסימן להיילי להעביר אותי למקום אחר.
"האחרים מאחוריי, הם יגיעו ויצילו את שנינו!" צעקתי לפני שדלת נסגרה בנינו כשהיילי הכניסה אותי לבניין. היא הכניסה אותי לתא עם סורגיי כסף וברזל קר, כובלת את ידיי באזיקים קסומים שלא אוכל לשבור.
"אנחנו ננסה להציל אותך." אמרתי לה כשסגרה את התא עם ככפות מיוחדות כדי שלא תיפגע.
'אני יודעת, אני מקווה שלא תיפגעו.' השיבה בעצב והלכה מחוץ לחדר בו נשמרתי, בעטתי בקיר בכעס והחלקתי במורד הקיר הדמעות צפות למעלה וזולגות מעיני.