מתנאל & רוני ~ סיפורי ערסים ~ עונה שניה, פרק שלוש עשרה

"אה…" מלמלתי, לחיי מוורידות.
"כאילו… אני…" גמגמתי. מה אני אמורה להגיד עכשיו? "תגידי שאת בתולה." שמעתי את אלוהים בראשי. תודה באמת שנזכרת עכשיו, שכחת לעדכן אותי בכמה פרטים, אתה לא חושב?
"אני בתולה." לחיי האדימו, פיו כמעט נשמט לרצפה. הוא תמיד יגיב ככה שהוא ישמע בחורה אומרת שהיא בתולה, הא?
"אוקיי." אמר בשקט, מביט בי.
"זה בסדר מבחינתך? אני… אני פשוט חושבת שזה מוקדם מדי." חייכתי חצי חיוך. הוא הנהן. הוא מבין אותי?
"מישהו כאן?" שמענו צעקה מהכניסה של בית הקפה. התרחקתי ממנו במהירות, אך הוא קירב אותי בחזרה.
"נשיקה אחרונה." אמר בילדותיות.
צחקתי ונשקתי לשפתיו נשיקה קטנה.
"עוד אחת." מלמל. גלגלתי את עיניי ונשקתי ללחיו, יוצאת מהמטבח, לא לפני שאני שומעת אנחה עצבנית וילדותית נפלטת מפיו.
~
סיימתי לעבוד להיום, והתחלתי להתקדם אל עבר ביתי.
רק עכשיו הבנתי כמה מתנאל השתנה והתבגר. משהו שלא האמנתי שיקרה בזמן הקרוב, אבל זה בכל זאת קרה.
חשבתי שאולי גם לי יש חלק מהתהליך הזה, אולי כשמתתי, אז זה גרם לחיים לקבל תפנית קצת שונה.
אחריי עוד כמה דקות של הליכה , נכנסתי הביתה. נכנסתי להתקלח בזריזות, לבשתי את הפיג'מה שלי, לקחתי את קופסאת הגלידה מהמקפיא והתיישבתי בספה, מתחילה לראות את הסרט "קליק".
לפתע שמעתי כי מישהו דופק בדלת. קמתי מהספה, משאירה את קופסאת הגלידה על השולחן.
הצצתי בעיינית וראיתי שזה מתנאל, לחיי הסמיקו מיד. פתחתי את הדלת, והוא הסתער עליי בנשיקה ארוכה ומלאת תשוקה. אחריי שהתנתקנו, הוא בחן אותי, צחק, ואימץ אותי לחיקו.
"פיג'מה יפה." צחק עליי, חייכתי גם אני, "אל תצחק על פיקצ'ו." שילבתי את ידיי בילדותיות, הוא גחך וליטף את שיערי המתולתל. "אני צוחק עלייך , לא על פיקצ'ו." נשק למצחי ונכנס לבית, מתיישב בספה, מעביר לכדורגל, חושב שהוא בעל הבית.
"אני שמחה שנוח לך." חייכתי חיוך ציני והתיישבתי לצידו.
"אני שמח שאת שמחה שנוח לי." חייך. גלגלתי את עיניי.
"שמתי לב שאת מרבה לגלגל את עינייך, נערתי היפה." אמר ברשמיות. הוא כמו איזה סבא.
"אני מגלגלת את עיניי כי אתה פשוט מטריד אותי." צחקתי, הוא עיוות את פניו לפרצוף נעלב.
"תסתמי ותני לי לנשק אותך." אמר והצמיד את שפתיו לשפתיי.
מתנאל, מתנאל… מתי אני אלמד להתנגד לך?