צייד הזיכרונות פרק שש עשרה

עמדנו שם לרגע כאילו קפואים בזמן, שפתינו מלוכדות וידיי עוברות בשיערה השחור והגלי.
"אני לא יודעת למה עשיתי את זה." היא אמרה והתרחקה ממני מעט.
"גם אני לא, אבל זה לא אומר שלא אהבתי את זה." אמרתי בחיוך ונישקתי אותה שוב, היא הפילה את חרבותיה וחיבקה אותי.
"אני לא יודעת אם אני יכולה לעשות את זה." היא אמרה בקול שקט, מניחה את מצחה על שלי ונשימותיה דיגדגו את צווארי.
"תנסי." אמרתי וצלעותיי חזרו לכאוב אחרי פרץ האדרנלין שהיה לי.
"ג'וש, אתה בקושי זוכר משהו מחייך הקודמים." היא אמרה מתרחקת ממני ומרימה את חרבותיה.
"אני זוכר אותנו, אהבתי אותך. מאד, ולא יכלת לומר שאת לא אוהבת אותי." אמרתי מתקרב אליה מתעלם מהכאב.
"אני עדיין לא יכולה, אבל אני רוצה שמחכה קצת. נחכה עד שיחזור לך הזיכרון, עד שתדע את כל מה שקרה בנינו." אמרה ומבט עצוב על פניה, משהו התעורר בי והרגשתי כל כך עצוב פתאום.
"בסדר, אם זה מה שאת רוצה." אמרתי מתיישר מנסה להחניק את הדמעות בגרוני, היא הביטה בי ועיני העינבר שלה נוצצות באור הצהריים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
העיניים שלה כל כך נוצצות עכשיו, כמעט כמו השמש שקפחה על גבינו כשהלכנו ביער.
"מתי נגיע? אנחנו הולכים כבר כמעט שעתיים ביער הזה." אמרתי מסדר את רצועות תיק הגב שלי כל כתפיי הכואבות.
"עוד מעט, רק עוד כמה מאות מטרים. אני מבטיחה שזה שווה את הטיפוס." אמרה ניקול ועצרה לשתות מים מהבקבוק שלה.
"המכון הזה, איך את יודעת שאפשר ללון בו?" שאלתי לוגם מהבקבוק שהושיטה לי.
"אבא שלי גר כאן לתקופה, בנו אותו לפני כמה עשרות שני אבל באים לכאן ציידים לעיתים רחוקות. הכל מוכן בשבילנו, דיברתי עם הציידים שהיו כאן לפני כמה שבועות והם אומרים שבדרך כלל לא מגיעים לכאן אנשים או מפלצות. לא רוצות לעשות את הטיפוס." אמרה והצביעה למורד ההר שטיפסנו עליו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
דין ורד יצאו מהיער מזיעים ומתנשפים, ניקול רצה אליהם ואני ניסיתי להסתיר את הכאב בצלעותיי.
"הכל בסדר, המפלצת עברה בשער בלי ג'וש." אמרה ניקול ושאר הקבוצה יצאו מהיער.
"את שאר ההחלמה שלך תעשה במרפאה במכון, לא חייב לקחת סיכון בבית חולים אזרחי." אמרה רד וההניחה את ידיה על בירכיה מסדירה את נשימתה.
"אני אלך קדימה ואם אראה משהו מתקרב, טוב אתם כבר תשמעו מזה." אמרה ג'סיקה והרימה את רובה הצלפים שלה מגבה.
"טוב, דין תומאס תלכו כמה עשרות מטרים מאחורי ג'סיקה. אני רד ואלינור נשמור על ג'וש למקרה של התקפה אחורית. ניפגש במכון." אמרה ניקול וכולם הינהנו ויצאו לדרכם.
"אז נדבר על זה אחר כך?" שאלתי אותה כשהתחלנו ללכת.
"מה שתגיד." אמרה ביובש והביטה קדימה על הדרך.