החיים שאחרי בית היתומים

הוא יפה :)
– אבל אני ממליצה לך לעשות פרקים יותר ארוכים.
– תקפידי יותר על גרשיים כשמישהו מדבר.
– ותשקיעי קצת יותר בתיאורים.
בסך הכל יפה מאוד, בהצלחה! :-)

1. עניין המרכאות היה אצלך מבולבל מאוד. לפעמים כן, לפעמים לא. בלי יותר מדי סדר.
2. הרבה דברים הולכים מהר מדי בסיפור.
3. לכן=אליכן
4. עשיתי כן עם הראש=הנהנתי
5. זהיתי ביניהם=הבדלתי ביניהן
6. מצד אחד, יש גיוון בסיפור הזה כי רבים מציגים את בתי היתומים כגיהנום עלי האדמות עם מנהלות מרושעות, אוכל רע ומועט, קור, ילדים נבזיים ומה לא. מצד שני, עניין ה"אליכן הכי אתגעגע" הוא קצת פוגם. ברור שהיו הרבה ילדים שאימצו ואני לא חושבת שהן-הן היו הילדות הכה מושלמות שכולם אהבו.

מלבד זאת, נשמע מעניין וקצת מגוון. עם קצת הקפדה על פיסוק, מרכאות וניסוחים קצת יותר מדויקים הסיפור יהיה מדהים. אבל בהחלט יש לך התחלה.

בהצלחה בהמשך הסיפור ;)

ותודה על התגובה Stingray

בהחלט יש כאן משהו ממש מיוחד, מעט מאוד סיפורים באמת מדברים על ילדים שממש -אומצו- ויצאו מבית היתומים.
אבל, יהיה נחמד אם תפרטי יותר על מקרים ספיצפיים. נגיד, במקום לתאר את הפגישה עם הזוג פטרסון בצורה כל כך כללית, את יכולה לתאר הכל ממש, במקום לכתוב "איך שנכנסתי שפכתי קפה על גברת פטרסון." לכתוב "נכנסתי לחדר, והזוג פטרסון ישבו על שני כיסאות (…) שלחתי יד מעל השולחן כדי ללחוץ את ידו של מר פטרסון, והמרפק שלי פגע בכוס הקפה הרותח, שנשפך כולו על החצאית הכחולה של גברת פטרסון."
סתם, דוגמה.
בכל מקרה, זה נראה סיפור ממש מגניב. את יכולה לצפות לתגובות שלי על הפרקים הבאים.
בחיוך שאת יכולה רק לדמיין: טדי ריבר.