מתחילים מחדש- פרק 6

נקודת מבט מוראל
"אתה עוד כועס עליי על היום בבוקר?" שאל שקד בזמן שהלכנו לבית הספר.
"לא כועס." עניתי ביובש.
"אז איך היה אתמול?" שאל שקד.
"איפה?" שאלתי בתמימות.
"מה איפה, עם לידר." הוא ענה.
מרוב שהייתי נסער מהיום בבוקר שכחתי מלידר, שי הכלבה הספיקה לעשות עוד עותק מהסרטון והראתה לכולם.
אני חייב למצוא נקמה טובה בשביל להתנקם בשי הזאת.
"בטח שמחת לראות אותה אחרי הרבה זמן." אמר שקד.
"כן." עניתי ביובש.
"ואיפה אתה היית אתמול בלילה?" שאלתי בסקרנות.
"מה זאת אומרת?" שאל שקד בבילבול.
"כשהלכתי לישון לא ראיתי אותך." הסברתי.
"סתם, הייתי עם שי דיברנו." הוא ענה.
"עזוב, מצטער שבכלל שאלתי." אמרתי ועשיתי פרצוף נגעל.
"אוי נו מספיק, היא באמת אחלה ילדה." הוא הגן עליה.
"אחלה ילדה, בהתחלה היא משליכה את הכדור האהוב עליי לכביש, אחר כך עושה ממני צחוק ליד החברים שלי. עשה לי טובה, אני אפילו לא מוצא בה משהו אחד חיובי." אמרתי בכנות.
"ניסית?" שאל שקד.
"לא…אבל…" עניתי בגמגום.
"אבל מה?" שאל שקד.
"אבל משהו בה לא נראה לי, סבבה?" עניתי.שקד נאנח והניד בראשו.
"חוץ מזה, למה אנחנו בכלל מדברים עליה, רגע…יש מצב, לא, לא, לא אל תגיד לי שנלדקת עליה? " שאלתי בחשדנות.

נקודת מבט שקד
"חתיכת קטע שי עשתה לך היום בבוקר." אמרתי בגיחוך,הקטע של ההבהלה היה שלי ודולב עזר לי, אבל המצלמה היה רעיון של שי.
"מאוד מצחיק." אמר מוראל בציניות.
"ת'אמת אין לי מושג מה אתה רוצה ממנה, היא אחלה ילדה." אמרתי בכנות.
"מה אני רוצה ממנה? בואי נראה, בהתחלה הורסת לי את הכדור שאני הכי אוהב, אחר כך גורמת לי להראות בדיחה ליד החברים שלי, ועוד מה אני רוצה ממנה." ענה מוראל.
"מה, תראה אותי גם אהבתי את הכדור הזה, אבל המשכתי הלאה.למה אתה חייב להיתקע על כל דבר?" שאלתי.
"תעשה לי טובה שקד! אתה יודע שזה לא סתם כדור, ואתה יודע כמה הוא חשוב לי." ענה מוראל בעצבים.
"אתה תראה שאם תדבר איתה, פעם אחת בנחמדות בלי עקיצות, אתה תראה שהיא באמת חמודה." אמרתי.
"חמודה? רגע…אל תגיד לי שאתה, איכס לא, אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה." הוא אמר ועשה פרצוף נגעל.
"מה אתה רוצה ממני אתה?" שאלתי בתמימות.
"אל תגיד לי שנדלקת עליה." אמר מוראל.
באותו רגע לא ידעתי מה לענות, זאת אומרת אני לא דלוק עליה, היא רק..רק חמודה בעיניי. אני חושב..
"הינה בית הספר, כדאי שנמהר שלא נאחר." אמרתי בשביל להעביר נושא.
"ממתי אכפת לך אם אנחנו מאחרים לבית הספר?" שאל מוראל בחדשנות.
בלעתי את רוקי, לא היה לי מה לומר.
"וחוץ מזה, שהיינו באמצע שיחה, כך שבית הספר יכול לחכות." אמר מוראל.
"אז מה שאלת?" שאלתי,וגירדתי בראשי.
למרות שידעתי כבר מה הייתה השאלה,פשוט רציתי להרוויח קצת זמן, ולחשוב על הסבר הגיוני לשאלה של מוראל.
"נדלקת עליה?" מוראל חזר על השאלה שלו.
"נראה לך? אני מכיר אותה רק יום, וחוץ מזה שאתה יודע שאהבה זה לא בשבילי." עניתי בהתגוננות.
"כבר הבהלת אותי." הוא אמר ונאנח.
נכנסנו לבית הספר וחיפשתי את שי בעיניים, היום זה היום הראשון שלה, הבטחתי לה שאעזור לה למצוא את הכיתה שלה.
"את מי אתה מחפש?" שאל מוראל כששם לב שחיפשתי מישהו בעיניים.
"אף אחד." עניתי במהירות.
"הוא מחפש אותי." שמעתי קול מאחוריי.

נקודת מבט שי
"אחותי, יצאת גדולה על מה שעשית למוראל.הגיע הזמן שמישהו יעמיד אותו במקום." אמרה רומי.
האמת, שרומי לא כזאת גרועה כמו שהיא הייתה נראית ברושם הראשוני.
"תודה, האמת שהרעיון היה של שקד ואני ודולב רק עזרנו. אבל מה שקרה אחר כך זה היה רעיון שלי." אמרתי וחייכתי חיוך מרוצה.
"האמת, שאני חושבת שזה לא היה כל כך יפה,זאת אומרת…" יהלי התחילה לומר.
"אויי תשתקי כבר יהלי!" רומי קטעה את דברייה של יהלי,ויהלי במקום לעמוד על שלה,פשוט שתקה.
אני לא אתן לאף בנאדם לקטוע אותי באמצע שאני מדברת, זה פשוט מגעיל לדעתי. אבל אם ליהלי זה לא אכפת אז למה לי זה צריך להיות.
רומי ואני המשכנו לדבר כל הדרך לבית הספר ויהלי הלכה איתנו ושתקה.
הגענו לבית הספר, חיפשתי בעיניים את שקד, אתמול הוא הבטיח שיראה לי את בית הספר, אבל לא ראיתי אותו, או את מוראל.
"אני צריכה ללכת למזכירות, לבדוק באיזו כיתה אני. אז ניפגש אחרי השיעור." אמרתי לרומי ויהלי.
מי יודע אולי בדרך למזכירות אני אמצא את שקד.
"סליחה, איפה זה המזכירות?" שאלתי את אחד הילדים שהיה בחצר.
"הופה, חדשה…" הוא הוריד את משקפי השמש שלו והחל לבחון אותי מכף רגל ועד ראש.
"כן, כן חדשה. עכשיו איפה המזכירות?" שאלתי בחוסר סבלנות.
"שם." אמר והצביע על אחד המבנים.
"תודה." אמרתי, והסתובבתי ללכת לכיוון אותו מבנה.ואז הרגשתי שמישהו אוחז בידי.
"עזוב אותי." ביקשתי ממי שזה לא יהיה.
"צריכה ליווי?" הוא שאל, הסתובבתי וראיתי את אותו אחד ממקודם.
"לא תודה, אני אסתדר לבד." אמרתי ביובש, ושיחררתי את אחיזתו והתקדמתי לכיוון אותו מבנה.
בדרך למזכירות חשבתי לעצמי, מעניין איפה שקד, הוא הבטיח שיראה לי את בית הספר..
~
"כן, מי את?" שאלה המזכירה.
"שי, שי מזוז, אני חדשה." עניתי.המזכירה בדקה כמה דברים במחשב.
"את בכיתה יא'2, בהצלחה" היא אמרה.
"תודה." אמרתי בחיוך,ויצאתי מהמזכירות.אבל אז שכחתי שאני בכלל לא יודעת איפה זה כיתות יא.חזרתי אחורנית ופסעתי חזרה לכיוון המזכירות.
רק, איפה זה כיתות יא?" שאלתי את המזכירה.
"קומה שנייה." היא ענתה,וחייכה.
"תודה." עניתי.
~
"איפה זה כיתות יא לעזאזל?" מילמלתי לעצמי בזמן שהסתובבתי בבית הספר מחפשת את הכיתה שלי.

נקודת מבט מוראל
"את מי אתה מחפש?" שאלתי את שקד כששמתי לב שהוא מחפש מישהו.
"אף אחד!" הוא ענה.
"הוא מחפש אותי." שקד ואני שמענו קול מאחורינו, אני מכיר את הקול הזה, זה הקול של, אויי לא רק לא הוא.
עילאי!
"אתה מריח את זה?" שאלתי את שקד.
"חשבתי שרק אני מריח את זה." הוא אמר.
"זה ריח של, צפונבונים!" אני ושקד אמרנו ביחד ועשינו פרצוף נגעל.
אם יש דבר שאני שונא יותר משי זה צפונבונים מפונקים כמו עילאי.
"אוו אתם ממש מצחיקים." אמר עילאי בציניות.
"מה אתה רוצה פינוקי?" שאלתי.
"קצת מידע על החדשה." הוא ענה.
"חדשה?" שאלתי.
"מה לנו ולחדשה?" שאלתי מנסה להכחיש כל קשר אליה.
"אני יודע שהיא באה מהבית משוגעים שבאתם ממנו." הוא ענה.
ואז באותו רגע הרגשתי את העצבים שלי עולים.
"עוד שנייה המשוגעים האלה ישברו לך כל חלק וחלק בגוף" אמרתי באיום ותפסתי בחולצתו והצמדתי אותו לקיר.
אף אחד לא יקרא למוראל אסולין משוגע!
"תזהר ממני אסולין! יש לי אנשים,ואם אני רוצה הם ישברו לך את הפרצוף שאפילו אבא שלך לא יכיר אותך." הוא אמר והדגיש את המילה אבא כי הוא יודע שזו הנקודה הרגישה שלי.
באותו רגע הרגשתי איך הגוף שלי מתחיל להתחמם מעצבים, אבל ניסיתי להישאר רגוע.
"אופס, שכחתי הוא ממילא לא מכיר אותך." אמר עילאי בהתגרות.
ואז כבר הרגשתי את העצבים ממקודם מתחילים להתגבר יותר ויותר שעוד שנייה אני מסוגל להרוג מישהו. חיזקתי את האחיזה שלי בחולצה שלו והתחלתי להתקרב אליו.
"די מוראל, הוא לא שווה את העצבים שלך." אמר שקד בניסיון להרגיע אותי,אך ללא הצלחה.
"אתה לא תדבר על אבא שלי שמעת!" אמרתי בטון עצבני, ואיגרפתי את ידי השנייה, זו שלא אחזה בחולצתו של עילאי, מכין אותה לאגרוף שהפינוקי הזה הולך לקבל ממני בעוד פחות מדקה.