ערפילים – הקדמה – ניסיון

קולה מהדהד בחדר החשוך ואין עונה ואין שומע. היא נמצאת בתחתית, במקום שאף אחד לא אמור להגיע אליו. ידיה ורגליה כבולות, וגופה קשור לכיסא.
כנפיה השחורות מוחזקות בעזרת שרשראות ברזל, וסרט אפור שהיה אמור לסתום את פיה משתלשל מצווארה. היא זועקת, מתחננת לישועה. אחרי זמן שנדמה כנצח קולה נשבר והיא מתייפחת חלושות, נכנעת. היא מרימה את ראשה וסוקרת את הסביבה בעיינה הזוהרות. שפתייה נפשקות ושני ניבים לבנים נחשפים, היא רוצה שידעו מי היא, מה היא, ומה היא מביאה איתה.
היא מנידה בראשה הלוך וחזור עד ששערה משתחרר מהגומייה, הוא הוא מתפזר וכמעט נוגע ברצפה. יש לה שער חלק וארוך, כשהיא עומדת הוא מגיעה עד אמצע ירכה. עכשיו השער מוזנח ובכל זאת דבר לא גורע מיופיו, הוא שחור כמו הלילה. ענייה נוצצות כשהמצלמות מתמקדות בה, היא מתווה בשפתיה מילים בשפה שנשכחה זה מכבר, שהיא יודעת שאיש לא ישמע אותן. היא מספרת מה היא ואיך היא נוצרה, היא מספרת מה מטרתה. אחרי שהיא גומרת היא אומרת במילים שהם יבינו, שיוכלו לתרגם. "דינכם נחרץ," היא צועקת "יום יבוא ותשלמו על מה שעשיתם לבני מיני, כי בי אי אפשר לפגוע, אני פה לבקשתם!" בתום מילים אלו צבע של צללים בעלי כנפיים שחורות פורץ מהקירות, היא מנפצת את כבליה ועפה משם, להתחלה חדשה.