סליחה

היא שוכבת לצידו, על מיטתו הקטנה והקשיחה. נשימותיו העמוקות והחלשות נשמעות ברגע זה כל כך חזקות. פנייה מול גבו הגדול, השזוף והחשוף. היא מלטפת את גבו עם ידה, מבלי לדעת שציפורנייה הארוכות חורטות את גבו. והוא שותק, למרות הכאב והרצון העז לדבר. את עיניו האפורות הוא בחור לסגור. והיא מביטה בגבו, ובולעת את רוקה ולפתע זה נשמע לה כמו הרעש הכי חזק ומעצבן שאי פעם שמעה. ידה מוצאת את דרכה אל שיערו, השחור בדרך כלל אך החדר החשוך לא נתן לה לראות את שיערו הפרוע. היא הברישה את שיערו באצבעותייה, והוא נעים ורך, כמו תמיד. ידו הגדולה והחמה אחזה בידה הקטנה והוזיזה אותה מראשו. הוא זז באי נוחות במיטה, מתרחק מעט מחום גופה. היא הביטה בגופו, והעבירה את ידה בפעם האחרונה, נישקה לגבו בעדינות ובאיטיות וקמה ממיטתו הקטנה והקשיחה. היא התקדמה לכיוון הדלת הלבנה,
הוא עדיין לא העיף בה מבט, וזה מה ששבר אותה. דמעה אחת נפלה על לחייה החמה ובאיטיות וללא קול שפתייה העבות ביטאו את מה שהוא רצה כל כך לשמוע, "סליחה."