הסוף

בזמנים קשים, בימים ארוכים,
בדקות שנראות כמו המון שנים,
ברגעים בהם הכל הופך קודר,
אותם הרגעים בהם אתה הולך לוותר…

הוא נכנס לחדר בעל קירות לבנים, כשעליו חלוק באותו הצבע. הוא התקדם אל החלון, לידו נמצאה מיטה עליה מצעים תכולים דקים. ילדה קטנה שכבה בה, מחוברת להמון חוטים ומכונות. הוא לא הבין בהם. עיניה החומות והגדולות פתוחות למחצה. "שלום, חמודה," אמר, וחייך את החיוך הנחמד ביותר אשר יכל להכריח את עצמו לחייך. "שלום… אבא," אמרה הילדה בשקט. קולה זעיר וגבוה, אך שקט ועדין. "הבאתי לך פירות," הוא אמר והתיישב בכיסא שלידה, "ופרחים," הוסיף. "שושנים וורודות, האהובות עלייך,"

כשהכל נראה שונה מתמיד,
ופחדים מתחילים לעלות מבפנים,
כשאתה לא בטוח מה יהיה,
ושום דבר כבר לא משנה…

"באמת?" שאלה הילדה. קולה היה כה חלול, כה חלש. אך קמצוץ של שמחה נשמע בו כעת. "כן," אמר האיש בחום וליטף את מצחה שרתח מחום. "חבל שאני לא יכולה לראות אותם, הכל כל כך מטושטש…" מלמלה הילדה. עיניה רגועות באופן יוצא דופן. 'מה..?' חשב האיש. 'עוד אתמול היא ראתה הכל.'

כשנראה כאילו הכל נגמר,
שום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר,
כשאלפיי מילים נעלמות מראשך,
וזה הסוף, אתה בטוח בכך…

"אבא, תודה שבאת לבקר אותי," אמרה הילדה, חמימות בקולה. "ב, ברור… אני גם מוכן להישאר איתך, כמה זמן שתרצי," אמר האב, דאגה נשמעת בקולו. "אז תישאר איתי עד שארדם," ביקשה, קולה מעט שקט יותר. "אני עייפה מאוד," הוסיפה. "כמובן, כמובן שאשאר," אמר ונשק ללחייה. "אבל כדי שלא יהיו לי סיוטים, תענה לי רק על שאלה אחת," ביקשה הילדה. "אתה אוהב אותי?" שאלה. הוא נזכר באישתו, כיצד חיכו ביחד לבת, וכיצד היא מתה עוד בלידה. ונזכר בילדה כשהייתה תינוקת. איך החזיק אותה באהבה, ודאג לכך שיהיה לה כל מה שתזדקק לו, אפילו ללא אם. הוא נזכר ביום הראשון שלה בגן, כשהיא לא הסכימה לעזוב את ידו מפני שפחדה, והוא הבטיח לה שאין לה ממה לחשוש, ושישמור עליה מכל צרה. הוא נזכר איך גילו על מחלתה פחות משנה לאחר מכן, ואיך תמיד האמין שתבריא. "ברור שאני אוהב אותך, מתוקה," אמר והחזיק בידה. אצבעותיה הקטנות עטפו את שלו, והיא חייכה קלות. "יופי," אמרה, "גם אני אוהבת אותך…" קולה דעך, ועיניה נעצמו. כעבור שניות אחדות ידה הקטנטנה הרפתה משלו, והיא כבר לא הייתה חמימה. חזה הפסיק לנוע, וליבה חדל מלפעום.

מותר לך להישאר, או אם תרצה לברוח,
מותר להתפרע, מותר לך לצרוח.
מותר לך להיסחף ברגשות שאותך מציפים,
רק תזכור שעלייך להמשיך בחיים.