שעון החול כבר לקראת הסוף

שוב עוד חלק מחיי מסתיים
יש דמעות אך איני יודעת איך למנוע אותן
אם הייתי יכולה רק לרגע להקפיא את הזמן
להקפיא את הכול
לתת לרוח לפגוע בפני בחוזקה
שאני אוכל להרגיש שאני חיה
כי מסיבה כלשהי אני מרגישה קפואה למרות שאני בכלל לא
והחיוך הזה האם הוא ישרוד האם הוא יהיה פה עוד שנה?
אני לא יודעת.
ויש מן כאב מתוק בלב שאי אפשר להסביר
כשהלב התחיל להבין שהזמן רץ והוא לא יכול לעצור שום דבר
הזמן חולף שעון החול שלי מתרוקן
להיפרד מהכל זה החלק הכי קשה
מהתמימות
מהנעורים
מהחברים
מהשטויות הקטנות שלא ניתן לשחזר
הגוף והלב לא מתואמים הלב צעיר ורק רוצה לחזור אחר
ואילו הגוף רק גדל ומתבגר מראה סימנים של שינוי
ואיך אומרים שלום אמרתי שאני לא אתגעגע אבל
עכשיו אני מבינה שאני לא יוכל לחוות זאת שוב
שכל האנשים האלה שצחקתי איתם נהניתי איתם
יכול להיות שלא אראה אותם יותר בחיים
יש בי דחף להפוך את שעון החול החזרה להרוויח עוד זמן
אבל אני יודעת שאני לא יכולה