lying in the snow – פרק 8 ♥

" לא אני לא ארגע , אתה מסתיר ממני את זה כבר במשך שנה?! " שאלתי
" אני חייבת סיגריה " אמרתי לאחר כמה שניות של שתיקה.
" וואוו , שגב , את לא צריכה את זה " אמר מניח את ידיו על כתפיי , בעודי מעיפה אותו ממני ומתרחקת ממנו.
" אתה לא תגיד לי מה אני צריכה ומה אני לא צריכה " אמרתי מתקדמת לביתי , בעוד שהוא צועק את שמי .

" הלו ? " שאל כשעניתי
" כן בראד " סיננתי
" אני לא מבין על מה את כועסת " אמר ואני נאנחתי , מניחה את ידי על המצח.
" בראד.. למה לא סיפרת לי לעזאזל?" צווחתי מעט
" כי ידעתי שככה תגיבי. ידעתי שזה לא הדדי " אמר ואני נשמתי עמוק .
" בראד , אתה יודע שאני אוהבת אותך " אמרתי
" אבל את לא בקטע , אני יודע " קטע אותי ונאנח
" שגב.. אם הייתי רוצה להתרחק ממך הייתי עושה את זה כבר מזמן.. את לא מבינה שאני אוהב להיות איתך ? את בחורה מצחיקה , כיף לי איתך " אמר
" אל תתני לזה להרוס לנו " הוסיף ואני נאנחתי , יודעת שהוא צודק .
" אוקי " עניתי
" אני לא רוצה לאבד אותך." אמר בעודי מרגישה צביטה בליבי
" אתה לא תאבד " לחשתי

" את המשכת להתעקש , את רואה שצדקתי ? " שאלה לולה ואני נאנחתי
" בכל אופן , מה את תעשי ? " שאלה מדליקה סיגריה , בעודי מסתכלת עלייה והחשק לסיגריה עלה בי.
" אני לא יודעת , כנראה שפשוט נשאיר את זה ככה " אמרתי בולעת רוק בכבדות ומזכירה לעצמי שכבר עישנתי את כמות הסיגריות המותרת להיום.
" רוצה ? " שאלה מקרבת אליי את הסיגריה מעט
" לא " אמרתי בעודי מריחה את הריח של הסיגריה ולא נותנת לה להשפיע עליי.
" את בטוחה ? " שאלה
" לולה אני צריכה ללכת " אמרתי קמה מהספסל
" נתראה מחר " אמרתי נושקת על הלחי שלה ומתקדמת לביתי .

" מה אתה עושה פה ? " שאלתי לא מבינה , רואה את בראד יושב בספסל שליד ביתי.
" חיכיתי שתחזרי , אמא שלך אמרה לי שאת יצאת עם לולה " אמר ואני התיישבתי לידו.
" את רוצה ללכת לאנשהו ? " שאל לאחר שתיקה ארוכה.
" לאן ? " שאלתי
" אני לא יודע , בוא נצא להתאוורר " אמר ואני הנהנתי
הוא קם מהספסל והושיט את ידו , בעודי אוחזת בידו ומחייכת , קמה מהספסל.

" את יודעת להחליק בכלל ? " שאל צוחק
אני הנדתי את ראשי לשלילה , מצחקקת מעט.
" פשוט תשתחררי , תני לזה לזרום , תבטחי בקרח " אמר ואני הנהנתי , נושמת עמוק.
החלקתי באיטיות אליו , כשרגליי רועדות מפחד ליפול.
" אוקי , עכשיו תנסי להחליק עד אליי " אמר מחליק לקצה השני של הזירה.
התחלתי להחליק לכיוונו באיטיות , מנסה להחליק יותר מהר ומרגישה שאני עומדת ליפול.
הוא אחז בי ברגע האחרון , כמעט לפני נפילה , כשאנחנו קרובים יותר מתמיד.
" אני מצטערת " אמרתי מסתכלת על עיניו , שמה לב לראשונה עד כמה הן יפות.
" זה בסדר " מלמל מסתכל על שפתיי ומעביר את עיניו לעיניי.
" שגב .. " אמר
" כן ? " לחשתי
" אני חושב להתחיל לצאת עם מוניקה " אמר
" מה .. ? " שאלתי , מרגישה כאב חד בליבי.