Little Black Dress- פאנפיק על הארי פרק 19

-נקודת מבט של לקסי-
זה היה כל כך קל לעבוד על דיאנה, היא כל כך תמימה.
הברמן ג'ורג' חבר ותיק שלי, הכוונה חבר זה ששכבתי איתו ועזבתי. אז ביקשתי ממנו לשים לה קצת אקסטזי במשקה שלה לפני שייתן לה אותו. היא כל כך תמימה.
דיאנה שתתה את המשקה הרביעי שלה עכשיו, היא הייתה שיכורה וככל הנראה שהיא נמצאת בעולם אחר עם האקסטזי שבגופה. השוטים ששתיתי היו בעצם מים ושלה היו באמת עם אלכוהול.
"היי דיא-" קפאתי שנגעתי בה. זרועה השמאלית הייתה רכה ומעקצצת. מה לעזאזל?!
"ידך…" נבהלתי.
"אני הולכת לרקוד עכשיו לקסי." היא אמרה לא ברור, היא הקישה על אפי, שולחת רטט בכל גופי.
"תודה על השתייה, אולי נוכל להיות חברות? כן? מגניב, נתראה." היא אמרה לפני שהלכה בצעדים כושלים אל רחבת הריקודים.
דיאנה התנהגה כשיכורה, אבל היא לא התנהגה כאחת שנמצאת באקסטאזה…אני כן. פאק!

-נקודת מבט של הארי-
רצתי מסביב למועדון כמו אדם מטורף עדיין מנסה למצוא את דיאנה, רצתי אל הבר ומצאתי את לקסי. היא הזיעה כמו משוגעת ונראתה מזוויע.
"היי לקסי מצטער ש-" היא קטעה אותי בכך שלקחה את ידי ושפשפה אותה על פניה…אוקיי.
"היד שלך…היא כל כך רכה, זה מרגיש כל כך מגניב." היא אמרה בחיוך.
"זה נחמד, איפה דיאנה?" שאלתי בתקווה לקבל תשובה ולעזוב.
"ברחבת הריקודים." היא ענתה עדיין משפשפת את ידי בפניה. היא מסוממת או משהו? לא היה לי זמן אפילו לחשוב על זה, הייתי צריך למצוא את דיאנה כי אני די בטוח שזו הפעם הראשונה שלה במועדון והיא כל כך תמימה שהיא לא יודעת להבדיל בין בחור טוב לרע.

-נקודת מבט של דיאנה-
המוזיקה נשאבה לעורקיי והרגשתי בחיים. לא באמת ידעתי מה קורה איתי, כל מה שידעתי הוא שאני שיכורה, מוטב לחיות את החיים.
הרגשתי זוג ידיים תופסים את הירכיים שלי ומתחילים להשתפשף בי. הוא החל לגרור את ידו אל מתחת לשמלתי ואפילו שהייתי שיכורה זה לא היה לי נוח.
"בואי נצא החוצה." הוא לחש לי באוזן. קולו היה בלתי ניתן לזיהוי, אני בהחלט לא מכירה אותו. ניסיתי לומר לו שלא ולברוח אבל שתקתי כמו טיפשה. אז הוא גרר אותי בקלות אל מחוץ למועדון. שיט.
הוא דחף אותי אל הקיר ונישק אותי ברישול. הנשיקות שלו היו כלום לעומת הנשיקה שהארי נתן לי. היה קר, חסר משמעות ופשוט נורא.
"תפסיק!" הצלחתי לומר.
"מה? אני לא יכול לשמוע אותך." הוא אמר והמשיך לנשק את צווארי ולשפשף את התחת שלי.
"עצור!" צעקתי.
"אה כן? ומי הולך לעצור אותי מותק?" הוא אמר והניח את ידו גבוה מאוד על ירכי כמעט וקרוב לאיזורי.
עצמתי את עיניי והכנתי את עצמי לאונס כאשר פתאום כל הנוכחות הכבדה שהחזיקה אותי על הקיר נעלמה.
"אני!" הארי צעק וחבט בבחור חזק ככל שאפשר. חשבתי שהוא הולך להפסיק, אבל הוא לא עשה זאת.
"הארי." אמרתי מקישה בגבו. הוא עצר וקם אליי, הבחור איבד את הכרתו מהמכות של הארי ומהקור.
"מה הוא עשה לך?" הארי שאל מחזיק בידיו את פניי.
"שום דבר, אתה הצלת אותי, אתה תמיד מציל אותי." אמרתי ונתתי לו לחבק אותי.
"דיאנה, אני תמיד אשמור אותך." הוא אמר וחיבק אותי יותר חזק.
עדיין הייתי שיכורה כך שהתקשיתי לדבר אבל ידעתי שאני אזכור את זה בבוקר.
"אנחנו יכולים ללכת הביתה עכשיו?" שאלתי.
""כמובן." הוא השיב. התחלנו ללכת, אבל מיד נפלתי ונהמתי בכעס.
"תני לי." הארי אמר והרים אותי כמו כלה ולקח אותי אל מכוניתו לפני שהושיב אותי במושב הקדמי.
כשנסענו היה שקט, הסתכלתי אל מחוץ לחלון וראיתי איך האורות מבחוץ מתעמעמים לאט, לפני שהכל החשיך.

-נקודת מבט של הארי-
עצרנו על יד ביתי וראיתי שדיאנה נרדמה. היא נראתה כל כך שלווה ולא רציתי להעיר אותה, לכן נשאתי אותה בידיי לפתח דלת ביתי. זה היה קצת קשה לפתוח את הדלת בעת שנשאתי אותה, אבל הצלחתי איכשהו.
לקחתי אותה למעלה והשכבתי אותה על מיטתי, לא רציתי שהיא תתעורר מאי נוחות אז אז הורדתי באיטיות את עקביה ואת שמלתה.
היא שכבה שם במיטתי בלי כלום חוץ מחזיית תחרה שחורה ותחתונים. זה לקח לי כל סנטימטר של כוח רצון לא לשכב איתה במצב הפגיע הזה.
כיסיתי אותה וירדתי אל המטבח. למזלי אמא שלי הייתה בביקור אצל חבריה לסוף השבוע, כך שהייתי לבד בבית. הכנתי לעצמי כוס שוקו חם והתחלתי לצפות בטלוויזיה עד שנרדמתי.