ההוא ששינה את חיי 3> פרק ראשון
בוקר יום ראשון שיט…רבע לשמונה..למי יש כוח בית ספר הזה .אני קמה והולכת לשירותים ושטוף פנים שמה שרשרת שקיבלתי מאמא לפני שנפטרה …זה הדבר היקר לי מכל
"היי"בני אומר לי חוגר את חגורת הג'ינס שלו
"בוקר טוב .."עניתי בסינון
"אל תיכנסי אלינור מתאפרת שם "
"למי אכפת אני צריכה להתארגן" עניתי בסינון וניסתי להיכנס היה נעו
"אלינור!!תפתחי לי!אני חייבת פיפי ואני מאחרת ! לא התארגנתי עדיין ויש לי עוד להכין אוכל "ביקשתי
"חכי בסבלנות"ענתה בקולה השטני
"מה הבעיה שלך להתאפר בחדר שלך וקצת להתחשב?!"שאלתי בעצבים
"סתמי סתמי תפה שלך "אמרה בסינון
"בני אוי תגיד משהו כבר?"שאלתי
"מה את רוצה שאגיד … ?"
"אתה אח שלי תעזור לי אולי ?.."
"עזבי אותי באמאשלך "אמר בעצבים "הכנת אוכל?"שאל
"אני צריכה להכין גם לך??שלא תעז שוב להגיד ככה …להזכירך היא גם אמא שלך "הרגשתי דמעות בעיניים
"טוב ביי בגללך אני רעב"אמר הלכתי מהר למטבח להכין אוכל לבני הכנתי לו ואפילו לא אמר תודה פשוט יצא והלך השעה כבר שמונה ורבע וסופסוף אלינור יצאה [היא אוהבת אחר קבוע]
"בבקשה כנסי את צריכה להתפנות לא?"שאלה ונתנה לי דחיפה קטנה ויצאה מהבית
אני שונאת אותה ..נמאס ממנה ..חשבתי אולי הפעם בני יעמוד לצידי .. אבל לא ..
הגעתי בתשע לתיכון בגלל אלינור ..השומר פתח לי והלכתי באיטיות לעבר הכיתה .. הרגשתי נגיעה קלה בכתף זה היה שון "לולי קטנה שלי"חייך ונתן לי נשיקה בשפתיים
"היי שונשון "חייכתי ונאנחתי
"מה קרה חמודה קטנה ?"
"כלום אלינור המעצבנת הזאת העלתה לי את הסעיף …עיצבנה אותי וגם בנימין הזה ..לא היה לצידי קצת העליב אותי ."הרגשתי שוב דמעות בעיניים שון חיבק אותי
"בואי חמודה נלך כיתה אני אהייה איתך "אחז בידי וחיבק אותי ..
"תודה שוני"נישקתי אותו בלחי
"אין על מה לולי מתוקה "חייך ונכנסנו לכיתה לשיעור השני
"היי מירי סליחה על האיחור "אמרתי קצת בבאסה
"מה קרה הפעם ?…"שאלה כי ידעה שאני מאחרת הרבה בגלל אלינור ..דרך אגב אלינור לומדת איתי באותה בכיתה לצערי .".עיכבו אותי בבית "..אמרתי
"מי"?שאלה
הבטתי על אלינור ששלחה לי מבטים שאם אגיד שהיא מעכבת אני מתה "אה..אבא שלי היה צריך משהו קטן …"
"בסדר בסדר כנסי"אלינור שלחה אליי מבט שטני ומרוצה שיצאתי במזל ..אני באמת פוחדת ממנה "ואתה אדון שון?"שאלה
"רק ליוותי את חברתי המתוקה שנתקעה עם אבא שלה .."אמר בחיוך מתנשא ויהיר
"תוריד את היהירות הזאת"נזפה בו והוא צחקק
"כן מירי"הצדיע לה
"החוצה "שלחה אותו
"אני רוצה ללמוד המורה "ביקש ממנה "סליחה אני קצת ברוח שטות"צחק
"שב!פעם אחרונה !"אמרה ושון התיישב ליידי
בהפסקה שון הלך רגע לחבר שלו ונשארתי לבד בכיתה מתכננת מה לעשות עם שון לשנה וחצי רגע הרגשתי צביטה חזקה בצוואר "אאחח"צרחתי
"סתמי את הפה!"צרחה אלינור שצבטה עם ציפורניה החזקות והרגשתי שנתלש לי העור
"מה את רוצה ממני ?"התחלתי לדמוע מהכאבים היא הורידה לי את הראש לשולחן
:"היום יצאת במזל…פעם הבאה שרק תסתכלי עליי זה לא יגמר טוב הבנת?!"צרחה ודפקה לי את הראש בשולחן
"כן כן "בכיתי מההשפלה "רק עזבי אותי בבקשה"
אלינור עזבה בפראות את אחיזתה ויצאה משם מהלומה כואבת הייתה על המצח שלי והצוואר שלי מעט דימם יצאתי החוצה לשטוף שון ראה אותי ככה ורץ אלי "מה קרה ??"שאל בדאגה "מי עשה לך את זה ?"
"עזוב …"בכיתי בהשפלה אלינור הבת זונה הזאת "ראתה אותי ככה ונבהלה "…"שון!מה קרה לליאת??"
"היא לא מספרת "אמר
"מי פגע בך "?שאלה בואי לשטוף את זה אחזה בידי בעדינות "עזבי אותי וגם אתה תנו לי להרגע "
"מסכנה ..קשה לה" שמעתי אותה אומרת בזמן שהלכתי לשירותים
שטפתי פנים בכיתי נורא ..מה היא רוצה ממני מה עשיתי לה רע..למה היא מכה אותי ככה… יצאתי וראיתי את שון .."מה קרה לך?מי עשה לך את זה?"שאל וחיבק אותי
"אלינור !טוב לך "צרחתי
"אין מצב תראי איך היא דאגה לך תפסיקי להאשים אותה!"אמר בזעם מעט
"אולי תאמין לי פעם אחת לחברה שלך?!"שאלתי
"אני מאמין לך אבל .."
"די אני הולכת הביתה"אמרתי ויצאתי משם בעצבים לקחתי את התיק שלי "ליאת חכי רגע"
"שון שיהיה לך דבר חכם להגיד אתה יודע איפה אני"אמרתי והלכתי הביתה ..מאיה הייתה חולה באותו הזמן הגעתי אליה הביתה היא קיבלה אותי בחיוך שלה וחיבוק .סיפרתי לה מה קרה…היא הבינה ותמכה בי..אחרי כמה שעות אצלה הרגשתי טיפה יותר מעודדת… חזרתי הביתה אלינור ישבה על הספה בסלון .."מה אמרת לשון"?
"שתשתקי "אמרתי
"תרגיעי ומהר אם את לא רוצה עוד סימנים יפים בגוף"אמרה באיום
"אלינור מה עשיתי לך רע.."
"נולדת אמא המסכנה שלך..בגללך היא חלתה עשית לה צרות בלידה בטח"אמרה וצחקה צחוק מרושע..לא יכלתי יותר רצתי חדר ובכיתי ברמות ..אחרי שבכיתי נרדמתי קצת עד ששמעתי דפיקה בדלת "ליאת בואי לסלון יש לנו שיחה "זה היה אבא.
"על מה יש לדבר כבר"שאל בני שיצא מהחדר והסתכל מופתע על המכה שקיבלתי ולא אמר מילה
התיישבנו בסלון אבא ענת אלינור בני ואני …ילדים יש לנו הודעה חשובה וקצת קשה ..
המשך יבוא
תגובות (21)
יש יותר מדי נקודות, יש גם פסיקים ואת לא חייבת להשתמש כל הזמן בשלוש נקודות.
רווח בא אחרי סימן הפיסוק לא אחרי.
לשטוף פנים*
נעול*
לאחר*
סימן פיסוק בתוך הגרשיים לא מחוץ.
וזהו, כי אני לא משהו בביקורות…
אליןןןן
שנהבב
השמיעוו קולל
קוקו ריקו תרנגול (?)
אליןןןןן
אני עצלנית וכעסת מדי כדי לכתוב ביקורת.
אנא ממך, עשי את הדבר בו את הכי טובה.
סבבה. אני כותבת. ופעם הבאה, את כותבת במקומי! עצלנית#
חחחחח עפתי לקרוא~~
חחחחחח סגור
והכל בא מתוך רצון לעזור, מקווה שזה לא היה פוגעני (אני ילדה די רגישה ואני שונאת לפגוע במישהו עם לא רציתי לפגוע בו. ויש הרבה ילדים שאין לי שום בעיה לפגוע בהם, אבל הם בכיתה שלי.)
חחח כן יודעת שיש קצת טעויות,המקלדת שלי גרועה..אבל ספרו קצת…אהבתן?
שאלום קייט:)
אני אלין, נייס טו מיט יו!
לעומת ניקול, לי יש כוח לביקורות [ניקול יחצופנית! ס'ההה].
אז קחי הכל ברוח טובה, הכל מגיע לטובתך ולא בכדי לפגוע בך.
חסרים לך ה מ ו ן סימני פיסוק. נקודות ופסיקים. גם סימני שאלה. בעיקר (לא רק!) בתוך הגרשיים (תעשי גם רווח).
"שנהב תחזרי לאתר, בבקשה"אמרה אלין בדמעות. – לא נכון
"שנהב תחזרי לאתר, בבקשה!" אמרה אלין בדמעות. – כן נכון
"שנהב תחזרי לאתר, בבקשה." אמרה אלין בדמעות. – כן נכון
"שנהב תחזרי לאתר, בבקשה," אמרה אלין בדמעות. – כן נכון.
פשוט תעשי רווח ותוסיפי את הניקוד בתוך הגרשיים (לא משנה איזה- תתאימי בהקשר).
את עושה ה מ ו ן שתיי נקודות. זה או נקודה אחת או שלוש. א י ן שתיים.
אהמ שמתי לב לקצב העלילה שלך, מאוד-מהיר-!
נוסף על כך, אין לך תארים. הקורא לא בראש שלך נסיכה. תתארי, תמחישי, תדגישי- הכל. מחשבות, מקום, אנשים, רגשות…
נראה לי פספסתי עוד. ניקול תשלים [כןכן תעשי משו גברת צעירה שמנדבת אנשים].
קבלי הכל באהבה <3
סגידה לאלין~
אמגד.
״אלין, אני לא חוזרת!״ – נכון.
״אלין,״ אמרתי כשהדמעות חרשו את לחיי. ״אני לא חוזרת!״ צעקתי בבכי והשארתי את אלין לבדה. – נכון.
״אלין? אני לא חוזרת.״ – נכון.
ראיתי גם שכתבת משפטים שמחוברים למרכאות.
״ניקול! את חייבת לקחת את העצלנות ולזרוק לפח!״אמרתי – לא נכון.
״ניקול! את חייבת לקחת את העצלנות ולזרוק לפח!״ אמרתי – נכון.
אחחח- לא כותבים את זה.
כותבים – צעקתי בכאב, נאנקתי, הכאב חנק אותי ועוד כאלה…
..= ./… או שלוש או אחת.
וסיימנו?
חחחחחחח אוף אבל זה פשוט מעצבן.
שעהה כתבתי תגובה שעהה
והכותבת פשוט באה ומוחקת את הסיפור לפני שפרסמתי את התגובה.
לא עושים דברים כאלה.
חחחחח וואי זה קרה לי כשכתבתי תגובה בערך עשרים דקות על זה שביקורות עוזרות (מישי פירסמה פוסט שלא לכתוב כאלה ורציתי לחנוק אותה באותו זמן) ואז היא מחקה. ולמזלי, העתקתי את התגובה לפני (כמו תמיד^^) ונתתי לה בראש.
מוחעחעחעחע
מכירהאההרגשה#
אבל אני ברוב חוכמתי (כל כן שמענו עליי) לא העתקתי את התגובה.
לעזאזל.
איתי.
מסקנה לחיים: העתיקי את התגובות הארוכות שלך להבא.
חכמה שכמותי~
יש לי ביקורת מוכנה. אני לרוב עושה ממנה העתק הדבק בחלק המתאים.
#חכמים_ומתנשאים
ואני כותבת כל פעם מחדש.
#מפגרים_ומפגרים
אוקיי, אני הולכת להיות קצת רעה עכשיו.
כולכן התייחסתן פה לפיסוק, דקדוק וכהנה. אז תנו לי לחפור על ההיגיון (טוב, אני מהפלאפון, אז כמה אני כבר יכולה לחפור?) שפה.
כמה אלימות ואכזריות! אחים לא מתנהגים ככה, בסדר? נכון שאחים לפעמים הולכים מכות, אבל פה זה מוגזם.
בנוסף, מהו עניין אי האמון הזה? או העובדה שאחיה אומר לה "אמא שלך"(ובכך בעצם מקלל את עצמו)? מה העניין שרק לה אכפת אימא שלה?
ומה הקטע עם החברה? עומדת לשרתה יומם לילה?
טוב, קצת הגזמתי, אבל זה לטובתך. דמויות קיצוניות הן מעניינות, אבל צריך להבין שקוראים אוהבים היגיון. צריך להראות שהכל עניין של סיבה ותוצאה. לכן הדמויות ה"רעות" צריכות סיבות להיותן כאלה.
בכל מקרה, בהצלחה בהמשך הסיפור.
מרגע לרגע את מוכיחה לי את חכמך יותר.
חחח בנות עשיתן לי ממש צ'אט כאן..תודה על הביקורת..כמו שהזכרתי בהקדמה יש פה דמויות לא יציבות. אחיות חורגות ואח תאום שעשיתי אותו אנטיפת בנוסף לכך אני דיסלקטית בגלל.זה אני כותבת ככה.חכו להמשך הסיפור אולי תאהבו ,מוזמנות להסתכל הסיפור שקיבלתי עליו תגובות טובות "החייל שלי מחיל המודיעין " שלכם קייט
לשאלת ההגיון,המשפחה לא יציבה החבר פחות או יותר יציב נדבר שבאמת פתוח לשירותה זאת חברתה הטובה…