קאמבק- עונה 2- פרק 13-

פרק 13-
מנקודת המבט של נייתן-
״שב״ אמרתי והתיישבתי ליד הבר.
״יושב״ דניאל אמר והתיישב לידי.
״עכשיו דבר״ אמרתי וגנבתי מהסטוק של הבר שתי בירות. הבר הזה די שלי ושל דניאל, אף אחד לא אומר כלום. הבחור במצב קשה גם ככה.
״על מה?״ הוא שאל ושתה.
״אתה והדילן הזה בסדר?״ שאלתי.
״כן״ הוא אמר.
״ואתה ואמבר?״
״מה שנראה לך״ הוא אמר.
״היא אמרה לי שאתם בסדר..״
״כי היא מנסה לצאת מלאך מהסיפור הזה״ הוא קטע אותי בעצבנות.
״תקשיב אחי, עברה חצי שנה מאז מה שהיה ביניכם, מותר לה להמשיך הלאה.. אתה המשכת הלאה!״ אמרתי.
״לזיין בחורות אחרות זה לא נקרא להמשיך הלאה״ הוא אמר. ״היא והדילן הזה יושבים לי מול העיניים ומתחרמנים ולא אכפת להם שאני בחרא״
״מה אתה רוצה שהיא תעשה, תשב בשקט ותשמור נגיעה?״ שאלתי.
״שתעשה כמוני! תזיין בחורות!״ הוא אמר. צחקתי והרחקתי ממנו את השתייה.
״די עם השתייה אחי״ אמרתי בחיוך והסתכלתי הצידה. שרלוט כאן. טוב אמרתי שאני יורד ממנה, היא לא בקטע. פעם ראשונה שאני ניסיתי להתחיל עם בחורה והיא דחתה אותי לגמרי, היא הסתכלה עליי כאילו אני הבן אדם הכי מגעיל שפגשה.
״אנחנו מפריעות?״ שתי בחורות התקדמו אלינו בחיוך.
״ממש לא״ דניאל מלמל בחיוך . הן חייכו.
״אפשר לקחת אותו ממך ל.. חצי שעה?״ הבלונדינית שאלה אותי.
״בטח״ אמרתי ולקחתי את הבירה שלו.
״בוא״ הברונטית אמרה בחיוך.
״אני תמיד אבוא אמ״ הוא אמר בחיוך והלך אחריה. גיחכתי וסיימתי את הבקבוק.
אוי שיט הוא אמר אמ
לא נורא, אני בטוח שזה לא בעיה.

מנקודת המבט של אמבר-
יצאתי מהבית של הדלתאז מביקור אצל ביי, והתקדמתי לשביל של זטא. לא ראיתי את שאנון בבית, ואם הייתי רואה אותה זה היה ממש מביך.
שמעתי רעש מהצד של החוף. הסתכלתי הצידה, וראיתי מרחוק שתי בחורות בחזייה ותחתונים, מקפצות על החוף. איכס.
התקדמתי לדלת של זטא, ואז שמעתי את השם של הבחור שאיתן.
״לא נכון״ מלמלתי והסתכלתי חזרה אל החוף. ברור שנכון מטומטמת, זה דניאל!
״די כבר עם אמבר, השם זה מיילי!״ שמעתי אחת צועקת. המפתח נפל לי מהידיים.
״מה אמבר?״ מלמלתי בשקט. לקחתי את המפתחות והלכתי לכיוון הים.
״דניאל?״ קראתי והסתכלתי על הבחור שמנשק את אחת הבחורות. השנייה מאחוריו. הוא כזה דפוק !
״דניאל״ קראתי שוב. הוא הסתובב, וחזר אל הבחורות. נשמתי עמוק ותפסתי ביד שלו. הוא שיכור מוות. על מי את עובדת אמבר, גם בלי אלכוהול הוא ככה.
״היי, מה הקטע?״ הבלונדינית שאלה אותי.
״עוצרת אותכן מלהפוך את המילה זונה לכלום לידכן, מפגרות״ אמרתי והסתכלתי על דניאל.
״אני מחוק אמ״ הוא מלמל והתנדנד.
״אתה מגעיל״ אמרתי בעצבנות.
״מה מגעיל? הוא לא חייב לך שום דבר״ הברונטית אמרה לי והתלבשה. התעלמתי.
״גאד כזאת סנובית!״ הבלונדינית צעקה והלכה משם, והברונטית אחריה.
״כואב לי הראש״ דניאל מלמל. נשמתי עמוק.
״אני אקח אותך למטבח אצלך, אתן לך מים ומשם תסתדר לבד, אוקיי?״ אמרתי. הוא הניח את ראשו על הכתף שלי. נאנחתי. אוף הוא כזה מעצבן, גם כשהוא חרא אליי אני צריכה לעזור לו.
״הלכתי איתן רק בגללך״ הוא מלמל כשהגענו לבטא. פתחתי עיניים והסתכלתי עליו. הוא שיכור, עזבי אותו. הנחתי אותו על הספה.
״אני אביא לך מים״ מלמלתי והלכתי למטבח שלו. שמתי קרח בכוס ומילאתי אותה במים, וחזרתי אליו. הוא נרדם.
״דניאל״ לחשתי והתיישבתי על הרצפה, ליד ראשו.
״דניאל תשתה את המים ותחזור לישון, אוקיי?״ לחשתי והתקרבתי אליו. הוא הנהן ופתח עיניים. אוקיי, הוא קרוב מדי.
נעמדתי. הוא התיישב, והתיישבתי לידו.
״קח״ אמרתי בשקט והסתכלתי עליו. הוא שתה, והניח את הכוס על השולחן.
״אני לא רוצה מים״ הוא מלמל ונשען אחורה. נאנחתי.
״פטל? מיץ תפוזים?״
״אותך״ הוא מלמל. הסתכלתי עליו ונשענתי קדימה אל המים. הרגשתי את ידו מונחת על מותני, והפלתי את המים.
״פאק״ מלמלתי ונעמדתי.
״איפה יש מגב?״ שאלתי אותו והתרחקתי כמה שאני יכולה. למה הוא נגע בי? עכשיו אני מסוחררת.
״את לא צריכה לנקות את זה, זה כמו בריכה קטנה מאוד״ הוא מלמל. גיחכתי.
״הכל בסדר פה?״ חבר שלו, גייב, ירד למטה.
״גייב! תחליף אותי, בבקשה״ אמרתי.
״שיכור?״ הוא שאל בחיוך.
״אני לא יכולה להישאר איתו״ אמרתי.
״יש לך עיסוקים אחרים בארבע בבוקר?״ הוא שאל בחיוך.
״כן, שינה״ אמרתי. החברים של דניאל ממש נחמדים, אבל גם ממש מטומטמים.
״אה, כן״ הוא מלמל.
״תשני איתי״ דניאל אמר. נאנחתי.
״אפשר לא לישון. כדאי לא לישון. בואי לא נישן״ הוא אמר וניסה לעמוד. גייב צחק.
״כדאי שתלכי עכשיו״ גייב אמר.
״כן, בהצלחה איתו״ אמרתי והסתכלתי על דניאל, ויצאתי מהבית שלהם.
״אתה תרצה לרצוח את עצמך מחר בבוקר כשתגלה מי הייתה כאן בארבע בבוקר״ שמעתי את גייב אומר אחרי שסגרתי את הדלת. די, תלכי, עשית מספיק.

מנקודת המבט של שאנון-
חזרתי ממועדון בערך בארבע בבוקר. הייתי חייבת לצאת לבד מהמקום הזה.
״נייניי״ מלמלתי בחיוך כשראיתי את נייתן חוזר מריצה. המוח שלי ספג הרבה אלכוהול בארבע שעות האחרונות.
״שיכורייריי״ הוא אמר בחיוך ותפס אותי לפני שנפלתי.
״אתה מכיר אותי כל כך״ מלמלתי בחיוך וחיבקתי אותו.
״איך לעזאזל נסעת ככה משוגעת״ הוא אמר.
״הכל הלך חלק, שמעתי בום אחד או שניים״ מלמלתי. הוא צחק.
״את לא נורמלית״ הוא מלמל בחיוך. הנחתי את הראש על הכתף שלו.
״אני עייפה ממש״ מלמלתי ועצמתי עיניים. הוא נאנח.
״בואי ניקח אותך לחדר״ הוא אמר והרים אותי. האביר שלי. למה הכל ורוד בחוץ?
הוא הניח אותי על המיטה. הסתכלתי עליו ונשכבתי.
״אתה יכול להוריד לי את הנעליים״ מלמלתי תוך כדי הירדמות. הוא חייך והוריד לי את הנעליים, וכיסה אותי בשמיכה.
״פעם הבאה שאת נוסעת להשתכר תתקשרי ואני אבוא לקחת אותך, טוב מטורפת?״ הוא שאל בשקט ונתן לי נשיקה על המצח.
״טוב״ אמרתי בחיוך. הוא נעמד. הסתכלתי עליו והתיישבתי.
״לא לא, לישון״ הוא אמר ותפס בכתפיים שלי. נעמדתי והתקרבתי אליו.
״מאוחר מדי״ מלמלתי וליטפתי את הפנים שלו. הוא הסתכל עליי. אני מתגעגעת אליו. הוא תפס במותניי ונישק אותי.