מתחילים מחדש-פרק 4

נקודת מבט מוראל
"נו איפה אתה?" שאלה לידר,כל הדרך לקניון דיברנו בפלאפון.
הגעתי לכניסה של הקניון,וראיתי את לידר מחכה לי. שיערה הבלונדיני היה תפוס בקוקו גבוה,היא לבשה שמלה פרחונית קצרה,אבל לא ממש.
"מאחורייך." עניתי.והשיחה נותקה.
לידר הסתובבה אליי,כרכתי את ידיי סביב מותנייה, והיא כרכה את ידיה סביב צווארי והתנשקנו.
"אח,כמה התגעגעתי לשפתיים האלה." אמרתי לאחר שהתנתקנו מהנשיקה,ומיד משכתי אותה לעוד נשיקה.
"שניכנס?" שאלה לידר לאחר שהתנתקנו מהנשיקה.
"אוף,תמיד את חייבת להרוס." אמרתי.לידר הביטה בי ומשכה כתפיים וחייכה אליי חיוך קטן.

נקודת מבט שקד
מוראל עוד היה עצבני אש,ממה שהחדשה עשתה לנו.אני לקחתי הכל בפרופורציות,זה רק כדור.כבר מחר ברוך מארגן לנו כדור חדש.
"נו די אחי,כולה כדור.ברור יארגן לנו כדור חדר כבר מחר." אמרתי בניסיון להרגיע את מוראל.
"אתה יודע שזה לא סתם כדור,הכדור הזה עבר איתי הכל,עד שבאה הכלבה הזאת וזהו ,ואין יותר כדור." אמר מוראל בעצבים.
"כלבה,כלבה אבל תודה שהחדשה נראית טוב." אמרתי, וחייכתי חיוך ממזרי.
"ממש אכפת לי איך היא נראית." סינן מוראל בעצבים.
בטח לא אכפת לו,את זה אמר הבנאדם שיופי אצלו במקום הראשון.
"ממש לא אכפת לך,בסדר.ואני ממש מאמין לך גם." אמרתי בהתגרות.
"אפרופו יופי,אני הולך להתקשר לנסיכה שלי." אמר מוראל והלך.
"מסור לה ד"ש ממני!" צעקתי למוראל.
אחרי שמוראל הלך,אני נשארתי בחצר לבד.חשבתי על זה,ולמה שאני לא אלך לנסות את מזלי אצל החדשה?
הרי אין אחת שתגיד לא לשקד מועלם.
הלכתי למבנה המגורים, חיפשתי את החדר שלה. תקתקתי על הדלת.
"כן!" שמעתי אותה צועקת מבעד לחדר.
"אה,זה אתה." היא אמרה באכזבה.
"ציפית למישהו אחר?" שאלתי.והעמדתי פניי נעלב.
"מה? לא סתם." היא ענתה.
"מה אתה רוצה?" היא שאלה.
"באתי להתנצל על מקודם,ולבדוק אם את בסדר." עניתי.
"כן,תודה.וגם אני מצטערת." היא אמרה.
"על?" שאלתי בחוסר הבנה.
"על הכדור." היא ענתה.
"שטויות,כולה כדור,כבר מחר ברוך מארגן לנו כדור חדש." עניתי וחייכתי.
"שמת לב שאנחנו מדברים הרבה זמן ואפילו לא אמרת לי איך קוראים לך." היא אמרה וחייכה.
"שקד." עניתי,והחזרתי לה חיוך.
"טוב לדעת שיש גם ילדים נחמדים במקום הזה." היא אמרה.
"האמת שכולם נחמדים כאן,באמת יש פה אחלה ילדים,גם מוראל בסדר,פשוט הוא היה עצבני היום." אמרתי.
"אם אתה אומר…" היא אמרה באנחה.
"את תראי שיהיה לך כיף פה." אמרתי בעידוד.
המשכנו לדבר עוד קצת,ולומר את האמת היא באמת אחלה ילדה,ואז סיגל עברה במסדרון והודיעה על כיבוי אורות.
"לילה טוב." אמרה שי ושלחה חיוך לעברי.
"לילה טוב שי." אמרתי וסגרתי את הדלת אחריי.

נקודת מבט מוראל
"אז מה אתה אומר איזו שמלה יותר יפה, האדומה או השחורה?" שאלה לידר , והצמידה את שתי השמלות לגופה.
אוח, כבר שכחתי מה זה ללכת עם לידר לקניון. למה הצעתי ללכת לקניון, למה?!
"האדומה?" אמרתי בהיסוס. לידר הביטה בי במבט רציני.
"השחורה?" שאלתי. לידר הנהנה בראשה.
"כן, אתה צודק, האדומה די משמינה אותי, אני אקח את השחורה!" צעקה לידר למוכרת.
הוצאתי את הארנק שלי,ושילמתי על השמלה, ועל שאר הדברים שלידר קנתה.
העפתי מבט בפלאפון שלי, בשביל לראות את השעה. השעה הייתה שמונה וחצי,בעוד חצי שעה אני צריך לחזור.
"אז מה אתה רוצה לאכול?" שאלה לידר, כשיצאנו מהחנות.
"אני מצטער יפה שלי,אני חייב לחזור." אמרתי.
"אבל עוד לא אכלנו." אמרה לידר באכזבה.
"מצטער חיים שלי,מבטיח שנאכל יחד בפעם הבאה." אמרתי בקול מתנצל.
נתתי לה נשיקה אחרונה ועזבתי את הקניון, הבטתי בשעון השעה נהייתה כבר רבע לתשע. כל הדרך רצתי לבית המחסה הכי מהר שאני יכול, אם אני מגיע אפילו דקה מאוחר יותר אני מרותק.
~
כל הדרך רצתי, הרגשתי כאילו אני רץ מרתון, כשהתחלתי לראות את בית המחסה מרחוק, הרשתי לעצמי להאט קצת.
למזלי גם הגעתי בדיוק בזמן, ואפילו שתי דקות לפני הזמן.
אמרתי שלום לכולם, והלכתי לחדר שלי.
נכנסתי לחדר, שקד לא היה בחדר. מוזר… אבל מרוב שהייתי כל כך עייף לא הקדשתי לזה כל כך הרבה מחשבה.
שכבתי במיטה שלי ועיניי החלו להיעצם להן לאט,לאט.