שונאת אותך

אני רק מקווה שיום אחד, כל עצם קיום שלך בעולם וביקום בכלל תמחק.
אני מקווה שזה יהיה קרוב. אתה אידיוט, רגשן, מטומטם, אתה יודע את זה? לא, אתה מאכיל את עצמך בשקרים. אתה לא כמוני, אתה לא מודע לכמויות הטיפשות שלך.
אני מקווה שתיכחד, שתתייסר, שתכאב. נמאס לי ממך. אתה אידיוט כל כך, יותר ממני.
אתה יודע מה עשית? הרסת יום שלם. בגללך אני מפורקת מעצבים עכשיו שהתגברו בזכות ילדים קטנים וטיפשיים. אבל אתה התחלת את זה, נכון? אולי לא הייתי מגיעה למצב הזה בגללך. אני שונאת אותך.
רק לפני כמה שעות הרגשתי רגשות אשם, רצון להתנצל, אבל עכשיו? לא. עכשיו רק שנאה. רק כעס. רק ההבנה שאני לא צריכה להתנצל ולהרגיש אשמה כי זה לא יעזור לי בכלום. אתה ממילא אידיוט.
אז קח את המילים הללו, את המילים המזוויעות, הדלות והריקנות הללו ותמלא אותם בכאב שלך. ובשמחה שלי.
דפוק אחד.
בשנאה רבה, ובתקוות נגוזות לקראת השנה החדשה,
אני. זו שאתה חשבת ששנאה אותך כל הזמן, אבל עכשיו באמת שונאת אותך.