^בלי שם

"כשהזמן יגיע אמה, את תדעי מה לעשות." היא החזיקה בידה הדקה והקטנה של ביתה בזמן שזו עוצמת את עיניה ושוקעת בשינה. "ומה אם אני לא? מה אם אכשל?" קולה צייץ בפחד. היא לא רצתה לעזוב אותה, היא לא רצתה להיכשל. היא רצתה להוכיח לכולם שהיא מסוגלת להשמיד את הדרקון, שהיא מסוגלת להיות גיבורה.
אבל איך היא תעשה זאת בלי הכשרה, והיא גם עדיין צעירה. מי חוץ מאימה יאמין שהיא מסוגלת לכך?
היא לקחה נשימה עמוקה. "את תדעי, אני בטוחה." היא ליטפה את שערה הרך כמשי ונשקה למצחה. עיניה התמקדו על כדור הבדולח המסתחרר שמונח על השידה שליד מיטתה בהיסח דעת. "כי אם לא, אז כולנו הולכים למות."