השושנה האנגלית פרק 3

אמליה:
אני מחפשת בספרייה של אבא שלי. אני זוכרת שפעם הוא דיבר איתי אל משהו שאמור להיות בספרייה, ולעזור לי אם יקרה לו משהו. אני מחפשת בין הספרים המאובקים. אני נזכרת איך הייתי ישובת כאן עם אימא שלי והיא הייתה מקריא לי ולבריאן סיפורים, משלים ואגדות כול כך אהבתי את הרגעים האלה. הם תמיד יישארו כזיכרון מתוק בתוך ראשי. אני שומעת שהדלת של הספרייה נפתחת. "יובל?" אני שואלת מבלי להסתובב. "לא." אני שומעת מישהו עונה לי באנגלית. אני מסתובבת ורואה נער שניראה בן 18 בארך והוא מכוון אליי אקדח.
"את תפסיקי לחפש תשובות אחרת תיפגעי." הנער אומר יש לו מבטא זר שומעים שהוא לא משש יודעה לדבר אנגלית. הוא יורה ירייה באוויר ,ואז אחרי כמה שניות עוד אחת. הוא בורח מהדלת הצדדית של החדר שמובילה למטבח. בהפרש של רגע ממש יובל ניכנס ממש מבוהל.
"מה קרה?!" הוא שואל מבוהל. "את בסדר?" הוא ממשיך לשאול.
"כן." אני עונה. "היה פה נער אחד הוא איים אליי. הוא רצה שאני יפסיק את החיפושים." אני עונה ליובל הוא מביט בי מבולבל.
"הוא ירה אלייך?" הוא שואל אותי בטון דואג.
"לא רק שתי יריות באוויר ואז הוא ברח דרך הדלת הצדדית למטבח." אני מצביע לכיוון הדלת הצדדית.
"מצאתה משהו?" אני שואלת את יובל.
"לא." הוא עונה לי. "ניראה לי שאנחנו צרכים ללכת זה לא בטוח להישאר." הוא ממשיך אני חושבת שהוא צודק אבל אני מהנהנת ואנחנו הולכים אבל משהו מעוד מטריד אותי. אך האדם ששלח את הנער ידעה שאני כאן? זה די מוזר כי לא ניראה לי סביר שמישהו יחכה לי עד שאני יגיעה לבית של אבא שלי בשביל לאיים אלי ולצוות עלי להפסיק לחפש. אני ויובל נכנסים לאוטו ומתחילים לנסוע. אני רואה את נופי ילדותי חולפים מבעד לשמשה. יובל לא אומר דבר ניראה לי שהוא המום מימה שקרה. אני מפחדת שאולי הוא יתחיל לקבל רגליים קרות.
"אתה עומד לברוח לי עכשיו?" אני שואלת אותו בטון ציני.
"לא אני, פשוט קצת המום אני לא חשבתי שעד כדי כך…" הוא אומר אבל הוא לא מגיעה על סופו של המשפט שהתחיל. "כשרק אספנו מידה לא חשבתי שזה עד כדי כך מסוכן לא חשבתי שאנחנו באמת אומדים להסתבך ככה." יובל משתתק מיד לאחר סיום דבריו וככה הנסיעה עוברת בשתיקה. אני מורידה את יובל בבית המלון שהוא מתאכסן בו. אני נוסעת הביתה יש לי עוד כמה דברים להספיק. יש לי עוד ארוכת ערב משותפת עם בריאן החברה שלו אני ותומאס. האמת אני ובריאן לא ממש דיברנו על מה שקרה לאבא שלנו. למרות שאנחנו מדברים המון אחד עם השני. אני חושבת שהוא לא רוצה פשוט לדעת. הוא לא רוצה לפתוח את הפצה הזה שניקרה אבא שלנו, הפצה שניקרה אדוארד גריין. אני מגיעה הביתה אני פותחת את הדלת. תומאס יושב שם כאילו מישהו מת. הוא מרים את המבט שלו אלי.
"אמליה! איבדת את השפיות שלך?!" תומאס צועק אלי. אני לא מבינה למה. הוא קם ומחבק אותי.
"הייתי בטוח שקרה משהו!" אני לא מבינה מה קרה, אני הרי אמרתי לו שאני נוסעת לבית של אבא שלי עם יובל.
"למה סגרת את הפלאפון שלך? מה רצית שאני ישתגע?!" הוא ממשיך אני לא זוכרת שכיביתי את הפלאפון שלי. אני שולחת יד לכיס המכנס שלי ושולפת את הפלאפון שלי. הוא באמת כבוי בטח נגמרה לו הסלולה.
"אוי אני כול כך מצטערת." אני אומרת. הוא משחרר אותי מהחיבוק שלו.
"אוסקר חיפש אותך. בהתחלה חשבתי שאת סתם לא עונה לו לשיחות אבל אז גם לא ענית לי." תומאס מנסה להסביר לי.
"למה אוסקר חיפש אותי? הוא יודעה שהיום אני לא באה לעבודה." אני לא מבינה איזה סיבה לאוסקר יש לחפש אותי היום.
"משהו שקשור לעסקה מאוד גדולה." תומאס אומר.
"טוב אני יתקשר אליו עכשיו." אני אומרת.
"רק תזכרי שעוד שעה אנחנו צרכים לצאת." תומאס אומר ומחייך אלי אני מחייכת אליו בחזרה.
"אין בעיה." אני משיבה. אני מחברת את הפלאפון שלי למטען. ברגע שהוא חוזר לפעול קופצים מלא הודעות שאוסקר שלח והארך 20 שיחות שלא נענו רק מימנו. אני פותחת את הראשונה. 'אמליה תתקשרי אליי דחוף! הם רוצים לחתום איתנו וגם מישהי בשם אנט מחפשת אותך תתקשרי אליי מהר. ואם את מתה אני יהרוג אותך אני לא יכולה לעשות את העסקה הזו כשאת לא כאן.' זה תוכן ההודעה הראשונה שהוא שלח. רוב הודעת היו בעלות אותו רעיו מרכזי. אנט למה שאנט תחפש אותי? היא שמעה על מה שקרה לאבא שלי בטח. אני שולחת לאוסקר שאני בסדר ושהכול בסדר. שאני ידבר איתו מחר אנט אשתו השנייה של אבא שלי. יותר נכון הגרושה של אבא שלי. אני מתארגנת ליקרת ארוכת ערב.
"אמליה אנחנו מאחרים!" תומאס צועק לי. "בסדר אני באה!" אני עונה בצעקה. אני ותומאס יוצאים. אנחנו הולכים ברגל למסעדה. "אז מצאתם משהו?" תומאס שואל. אני מחייכת אליו.
"לצערי לא מצאנו כלום היינו צרכים לעזוב מוקדם מימה שחשבתי אבל נחזור לשם בקרוב." אני מסבירה לתומאס. הוא מביט בי קצת מוזר.
"קרה משהו?" הוא שואל אותי בטון של דאגה.
"שום דבר רציני." אני עונה לו. אנחנו מגיעים למסעדה. בריאן כבר שם עם החברה שלו לורי. היא מאוד חמודה אני אוהבת אותה. אני ותומאס נכנסים למסעדה ומתיישבים בשולחן. השיחה מתחילה בברכות ודברים סתמיים על המסעדה והאוכל בה. המלצרית באה ולוקחת מאיתנו את ההזמנות. "אז קבעתם תאריך לחתונה?" לורי שואלת. האמת זה נושאה קצת רגיש אני ותומאס חשבנו כבר אל תאריכים ואז אבא שלי ניכנס לקומה.
"לא עוד לא." תומאס עונה.
"אמליה למה לא ענית לאף אחד היום?" בריאן שאול אותי בטון של גיחוך.
"הבטרייה בפלאפון שלי נגמרה." אני אומרת ומחייכת.
"יש לך מזל אנט מתקשרת עליי בלי הפסקה. אוסקר סיפר לי שגם אלייך." בריאן אומר המלצרית מגיעה ומניחה את המשקעות שהזמנו על השולחן.
"למה היא מחפשת אתכם?" לורי שואל את בריאן. למרות שאני אוהבת את לורי היא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר. זה לא שהיא לו חכמה. היא מאוד חכמה אבל לפעמיים היא יכולה להיות תמימה יתר אל המידה. "היא רוצה לדעת מה קורה עם אדוארד ,או יותר נכון מה קורה אם הצוואה שלו." בריאן אומר ומחייך על לורי. הוא מסיט את המבט שלו אליי.
"סיפרו לי ששמעו יריות מהבית של אדוארד. היית היום בבית של אדוארד לא אמליה?" בריאן שואל אותי. תומאס מביט בי מבולבל. אין לי מה לומר כשאח שלי רוצה לדעת משהו הוא ימצא דרך לדעת אותו.
"כן .הייתי בבית של אבא היום." אני אומרת ומביטה עמוק בתוך העיניים הכחולות של בריאן.
"וירו אלייך?" בריאן שואל באופן ישרי מאוד. לורי ותומאס ממש המומים.
"לא אלי באוויר." אני עונה לו באופן סרקסטי וקר שנינו מביטים בעיניים אחד של השני.
"אני מבין שאת עדיין משחקת בלשים עם החבר הישראלי שלך." בריאן אומר בטון מעליב ומזלזל.
"משחקת בבלשים." אני אומרת ומגחכת על הדרך באה בריאן הציג את מה שאני ויובל עושים "אני מנסה למצוא את האמת מה באמת קרה לאבא שלנו." אני אומר
"הוא ניכנס לקומה זה מה שקרה." בריאן אומר באופן אדיש.
"אני רוצה לדעת מי הכניס אותו לקומה." אני אומרת בטון מתחכם.
"אמליה! את רצינית ירו אלייך!" בריאן מביט בי כאילו אני משוגעת.
"לא אלי באוויר." אני חוזרת על דברי שוב באופן סרקסטי.
"אך אתה לא עוצר אותה אך אתה משלים אם זה?!" בריאן שאול את תומאס שעדיין מנסה לעקל את המצב בו הוא נתון.
"דבר ראשון עד עכשיו לא ידעתי על הירי. דבר שני אני ואמליה דיברנו כבר על זה לא משנה מה אמרתי זה לא שינה את דעתה." תומאס מנסה להסביר לבריאן אבל בריאן מגלגל את עיניו בזלזול.
"נו ברצינות." בריאן אומר בזלזול, כתגובה למה שתומאס אומר.
"מה אתה רוצה שאני יעשה? ברצינות מה שאני יכלא אותה בבית, הקשור אותה לכיסא מה?" תומאס תגיב בכעס לזלזול של בריאן.
"אתה פשוט צריך להיות יותר יצירתי פחות ראלי כי אחותי כרגע לא ממש מקשיב להיגיון. ילדותיות זה מה שבדבר אלה כרגע." בריאן מכעיס אותי יותר ויותר.
"בריאן מה הבעיה שלך?" אני שואלת אותו בכעס.
"הבעיה שלי זה שאני יכול לאבד אותך בשביל הסיפור הטיפשי הזה." הוא אומר בכעס. הוא שולח את עיניו לכיווני הוא מביט בי מבט של עצב. הוא קם בשקט מהכיסא. "בואי לורי." בריאן לוחש בשקט לורי קצת בולבלת בהתחלה אבל היא גם קמה לבסוף.
"אתם בטוחים שאתם רוצים ללכת?" תומאס שאול אותם בעדינות.
"כן. מפני שפשוט נמאס לי לדבר. אני פונה לדרך המעשית" בריאן עונה לורי והוא יוצאים מהמסעדה.