” מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי ” – פרק 15

התחלתי לפסוע במסדרון שאורכו לא נגמר, הוא היה מעט חשוך.
המבנה היה מקולף, ומעט ישן, צבוע בארבעה צבעים אשר הקשרם היה נורא מוכר לי שחור, לבן, אדום וירוק.
ככל שהתקדמתי קדימה יותר ויותר, התחילו להיות טיפות דם מפוזרות על הקירות והרצפה, צרחות של עינויים, מעט חריטות בערבית על הקירות, הבנתי מאיפה צבעי המבנה מוכרים לי, אלה צבעי דגל פלסטין.
לפתע ראיתי טיפה של אור, כסא מסובב אליי, שהאדם היושב עליו היה עם גבו אליי, הוא היה כבול בידיו ורגליו אל הכסא, ככל שהתקרבתי ראיתי שפלג גופו העליון חשוף, חתוך ומדמם.
הוא מלמל כמה מילים אשר לא הצלחתי לזהות אותם, ולבסוף שהתקרבתי יותר שמעתי.
״קמתי עם געגוע כואב,
והבנתי הבוקר שטוב לך לבד,
אני לומד לשחרר אותך למרות שקשה לי,
נותן לך ללכת לעד.״ הוא חזר שוב ושוב על השורות האלה.
הגברתי את מהירות צעדיי לכיוונו ופניו היו מכוסות, הסרתי את הכיסוי מפניו בחשש.
זה היה אחי, עומר.
הוא המשיך למלמל את השורה שוב ושוב. לפתע התנתק מהשיר, הבחין בי וחייך.
״שושי, תשחררי אותי בבקשה.״ הוא הביט בי עם עיניים מבריקות, לא יכולתי לסרב ושיחררתי את הקשרים מידיו ורגליו בשתיקה.
הוא נעמד, חייך, ונשק למצחי.
״עומר, בוא נברח מפה, תחזור איתי הביתה!״ הצעתי לו, לייתר דיוק פקדתי עליו.
לפתע נשמעו צעקות בערבית, עומר ישב עם גבו צמוד לקיר, וקיפל את ברכיו לפניו.
לפתע הוא הזכיר לי את עצמי בהתקפי חרדה.
״עומר, מה קרה?״ שאלתי בחשש, הוא הרים את ראשו אליי ודמעות זלגו מעיניו.
״הם באים אליי, תברחי שחף.״ הוא מלמל והוריד את ראשו שוב.
״מי באים?״ שאלתי ללא הבנה, הוא השאיר את פניו על ברכיו והנהן לשלילה מספר פעם. לפתע שמעתי שהוא מלמל לעצמו את המילה לא, כאילו מתחנן למישהו שלא יפגע בו.
באתי לשאול אותו מה קרה, מדוע הוא מגיב ככה, היכן הוא נמצא, ואם הוא צריך שאעזור לו. אבל למישהו היה כנראה תוכניות אחרות עבורי והחליט להעיר אותי.
הבטתי וזה היה חבר של ירין, לירן.
מה פתאום הוא מעיר אותי, ועוד באמצע חלום כזה?
״את בסדר?״ הוא שאל בדאגה, סך הכל נרדמתי זה לא שירו לי כדור בראש.
״כן, אתה צריך משהו?״ שאלתי בחוסר סבלנות כלפיו, הוא גלגל עיניים והמשיך בדרכו.
מה עובר על הפאקינג בן אדם הזה?