הנשמה השנייה שלי ! פרק 18 ( אחרון ) !

מייק בא ועמד מולנו " אפשר .. לרקוד .. איתך "? גמגם מייק .
נסתי לו לצחוק " לא " אמרתי בציניות .
טאי דחף אותי לידיים של מייק " לכי "! הוא גער בי .
" הולכת , הולכת " צחקתי ולקחתי את מייק לרחבה והוא החזיק אותי במותניים ואני עטפתי את
זרעותיי סביב צווארו .
" can you look in the eyes ,
say you hate me ,
bat it will not work for you because you
sink into my eyse ,
i know you love me '
and i know you dont like this
girl who falls in love easily !
look me in the eyes and say me the truth " דקלם מייק
" מה זה "? שאלתי .
" שיר שכתבתי בשבילך " חייך מייק .
" תודה אבל אני לא בקטע של שירי אהבה " אמרתי .
" אהה.. טוב לא משנה " הוא השפיל את ראשו למטה .
" אני צוחקת , תודה " חייכתי ונשקתי אותו בלחי , ניצוץ קטן היה לו בעיניים .
" תגידי למה את שונאת את מייסון "? שאל מייק , מאיפה הוא הביא את זה ?
" אז ככה : כאשר שד מוצא את המגן שלו , המשגיח אמור להחזיר את השד בחזרה
לעיר אתה יודע את זה נכון ? אז קיצר המשגיח בקש מאבא שלי לפגוע באמא שלי
ולאשים אותי שאמא שלי תסלק אותי מהבית ואז אני יחזור לבית של המשגיח ואני ידעתי
על התוכנית הזאת של אבא שלי וניסתי להפיל אותו אבל ללא הצלחה , מייסון עזר לו ולא ציפתי
לזה , זה בא ללא אפשרויות " אמרתי .
היה לי הבזק מלפני כמה שנים שזה קרה :
" מצחיק אותך נכון "? שאל מייסון .
" למה אתה עושה את זה ? שאלתי .
" כי את לא משפחה , את אמורה לחזור למקום שלך " ענה מייסון .
חזרתי למציאות מההבזק " לא משפחה , לא משפחה " המילים האלו הסתובבו לי בראש .
עזבתי את מייק והסתכלתי על מייסון שרק עם בל , הלכתי לבר ולקחתי כוס גדולה של וודקה
והתקדמתי אל מייסון , הרמתי את הכוס מעל הראש שלו .
" מה את עושה "? הוא צרח עלי .
נפלה לי הכוס מהיד " לא משפחה "? שאלתי .
" את משלה את עצמך , אל תחזרי אל העבר " הוא ענה לי .
" אמרתי לך שאני לא רוצה לראות אותך בחיים "! צעקתי עליו .
" הבנתי את הרמז ! ביי בל " הוא אמר ונשק לה .
הסתכלתי על בל עם גבה למעלה " אוקע מה זה היה "? שאלתי .
" זה … אממ " נסתה להגיד .
הבזקים מן העבר שלי חוזרים אלי :
קטנה : " אמא "? שאלתי שהייתי בת 10 .
" קיקיסטה מתוקה שלי איזה גדולה את " היא אמרה .
שדברתי עם המשגיח : " קייט תזהרי מ – dark city אנחנו נגדם במלחמה " אמר המשגיח .
" קייט "? שאלתי , הייתי בת 12 .
שפגשתי את בל : " קוראים לי קיקה , קיקה ולנטיין " חייכתי והגשתי לה את ידי .
" קוראים לי בלה , אבל אני אוהבת שקוראים לי בל , בל פארקר " אמרה בל , הייתי בת 14.
שחזרתי לdark city : " קייט ולנטיין חזרה " צעקו אנשים , הייתי בת 16 .
" אני שמחה לחזור לבקר " עניתי .
הסתכלתי על בל ואמילי הם נהפכו מטושטשת , ראיתי שחור בעיניים , ראיתי את עצמי בצורת
עובר סגורה בעולם משלי " קייט ? קיקה ? מי אני ? איך קוראים לי "? השאלות האלו אופיעו בכתוביות בלבן על רקע שחור . ראיתי את עצמי שוכבת על מיטה בבית שאני לא מכירה , מסתכלת
על התקרה ועיניי אדומות כצבע דם , בתוך עיניי ראיתי הבזקים מן העבר הכול מתבלבל , קשה לי !
פקחתי את עיניי וחזרתי אל המציאות , הסתכלתי מצד לצד , הסתכלתי לצד השני , זה היה בית מקושט , עם הרבה תמונות שלי , קירות בצבע לבן , מולי עמדה טלויזיה גדולה ובצד ארון , שק
אגרוף אדום תלוי , תמונה מנשף אלויין בכיתה ח , אני מזהה את הבית הזה , זה הבית של טאי !
קמתי מהמיטה וירדתי במדרגות " טאי , טאי "? צועקת את השם שלו " טאי "? עליתי שוב מחפשת
שוב בקומה השנייה .
" טאי איפה אתה "? צעקתי ודממה מוחלטת .
הלכתי במדרגות ומעדתי , נפלתי עם הראש במדרגות , פקחתי את עיניי זה לא היה הבית המקושט
שראיתי לפני כמה דקות זה היה בית הרוס , שכבתי על הרצפה , הצבע התקלף מן הקירות ומן התקרה , אבק בכול מקום רסיסי זכוכית על הרצפה , החלונות היו חסומים בקרשים ובקושי קרניי אור נכנסים , קרמתי על רגליי מנגבת את השמלה הקרועה שלי , בשער פרוע , פתחתי את הדלת הישנה אשר עשויה מעץ , חריקה גדולה נשמעה בבית הרדוף השקט , פתחתי את הדלת עוד קצת והצצתי לבחוץ הרחוב היה שקט ללא איש על שטיח הכניסה המאובק היה עיתון הרמתי אותו והסתכלתי על העמוד הראשי , העיתון נפל לי מהידיים , עמדתי בפה פעור , כל כתבת השער הייתה תמונה שלי וכתוב : " נעדרת "!

הסוףףףףף !!!