ההודעה – פרק 2

״ נו כבר אין לנו את כל היום ״
״ או במקרה שלכם את כל הלילה ….״
״ למה אתה מתכוון את כל הלילה ??״
״ אתם עוד תבינו…,״
————————————————
" אמלה דייב אני מפחד פחד מוות" לחש ג'ון לאוזנו של דייב
"סתם סתם צוחקים אתכם,היי אני מרקו" הוא אמר
"אז,מרקו מה אתה יודע?" אמר ג'ון בביטחון
"אני יודע הרבה מאוד" אמר מרקו בערמומיות
הרחוב היה אפל ונטוש,קולות של צרחות ובכי נשמעו מהבתים ההרוסים,זה דיי מוזר כי אף אחד לא גר בהם..
"בואו ניגש לעניין,מרקו,ספר לנו את הסיפור"
"טוב אז ככה:
ג'סיקה היתה ילדה מקובלת מאוד וכל הזמן היו שולחים לה הודעות
"היוש יפיופה"
"מה ניש מהממת אחת"
"מה הולך?"
"באלך מחר לים?" וכו'…..
אבל יום אחד בלילה,בדיוק בחצות, ג'סיקה כמובן יושבת מול הטלוויזיה ורואה תצוגות אופנה ,נשלחת הודעה לא רגילה-
"אני צופה בך,אני רואה אותך.."
ג'סיקה קמה בזהירות ממיטתה הרכה והנעימה שמלאה בבובות חמודות והתחילה לרדת במדרגות המבריקות ונזהרת שלא לעשות שום רעש,ואז באמצע עלתה בראשה של ג'סיקה מחשבה 'אולי מישהו עובד עליי ומנסה להפחיד אותי'
אבל לא הסתכנה והתקדמה בזהירות לכיוון הכפתור במטבח (זה כפתור מיוחד שנמצא בבית על מנת ללחוץ עליו ולהזמין משטרה למקום) ואז שניה לפני שהיא לוחצת על הכפתור נשלחת עוד הודעה-
"שלא תעזי ללחוץ עליו,אם את לוחצת אני פורץ לך לבית לפני שהמשטרה תצליח להגיע"
ג'סיקה עלתה לחדר וחיכתה לאמה בתוך מיטתה.
בבוקר התעוררה ג'סיקה ושמה לב ל.."

"שמה לב למה?" שאל ג'ון
"את זה תגלו מחר בדיוק באותו מקום ובאותה שעה" אמר מרקו כשחיוך זדוני עלה על פניו
"נו תספר לנו כבר את כל הסיפור" אמר דייב
"אמרתי ל א" מרקו אמר בצעקה קלה
"טוב טוב לא אז לא תרגע כבר" אמר ג'ון
"אל תגיד לי תרגע,תרגע אומרים למשוגע ואני לא משוגע" אמר מרקו
"אתה בטוח?,כי לי זה נראה כאילו אתה כן" אמר דייב במלמול
"מה אמרת?" אמר מרקו בכעס
"כלום כלום" ענה דייב
"טוב להתראות" אמר ג'ון
"חכו,לא סיימתי אתכם"…