מתכת-פרק 1

__________________ פרק 1 _______________________________________
———————— כעבור שנתיים —————————————————
"סילבר קלטי מה השגתי!",סיקר דחף לידי שבב כסוף בגודל בינוני.
"מה זה?" הרמתי את השבב וקרבתי אותו למנורת הנאון בעלת האור החלוש.
"היי,זהירות!",הוא הנמיך את ידיי,"תצעקי ותראי את השבב גם לקייזרים באותה הזדמנות…".
גלגלתי עיניים,"בכל מקרה,איך השגת אותו?".
"יש לי קשרים…ואם תמשיכי לצעוק בקולי קולות ולנופף בשבב אני מאמין שהקשרים האלה יסתיימו במהרה" עיניו השחורות הביטו בי במבט מאשים.
"מצטערת…"
"טוב" ,הוא אמר והושיט את ידו,החזרתי לו את השבב.
"אני צריך למצוא עוד כמה חלקים,ואז אני אגמור…",
"אני אסיים" תקנתי אותו.
"את מוכנה לא לתקן כל משפט שני שלי!","מצטערת…"מלמלתי בשנית
"מה שרציתי להגיד זה שאני אסיים להרכיב את פורץ המערכות,ממש בכל רגע".
"אתה רציני" פערתי את פי בתדהמה.
"לא!,אני לא רציני!,אני סתם מתבדח בהפסקה היחידה שיש לנו כל היום!",הוא השיב לי בציניות.
"נו…,אתה יודע למה התכוונתי",הוא נאנח,"סילב..,אל תגרמי לי להתחרט על זה שאני משתף אותך בתכניות…"
"סליחה סיקר…,והנה אני מקשיבה לך",לחצתי את ידו בחיבה,הוא העביר את ידו השנייה בשערו שגדל פרא,שכעת הגיע לעורפו,ונפל על עיניו ,הוא חייך קלות.
"אוקיי,איפה הייתי?…אהה כן…כשאני אסיים להרכיב את מנגנון הפריצה,נוכל לפרוץ את המערכת של המחנה למשך 8 דקות,ברגע שהמערכת תיפרץ כל הדלתות יהיו פתוחות,ונוכל סוף כל סוף לברוח,ולהצטרף לכוחות המורדים".
הוא חייך את החיוך העקום והערמומי שלו.
*אזעקה*
"כל האסירים מתבקשים לחזור לתאים שלהם,העוצר יתחיל בעוד כ-5 דקות,יסגרו השערים,מי שנמצא בחוץ יכנס ישירות לתאי הקור "הכרוז אמר באותו קול סמכותי וקר.
"אוף,שוב לא הרגשתי איך הזמן עבר…"נאנקתי באכזבה.
"קחי",סיקר דחף את השבב לידיי.
"מה אתה עושה?",סיננתי אליו,בעוד שאנשים סביבנו החלו לדחוף אותנו ולהסתער לעבר השערים.
"הם מכירים אותי יותר מידי טוב,הם יערכו עליי חיפוש בשער,אותך הם לא מכירים כמוני…,וחוץ מזה את היחידה שאני בוטח בה כאן.
שמרי על השבב ותחזירי לי אותו מחר בהפסקה" הוא קרץ לי ורץ לעבר השער,הכנסתי את השבב לכיס הנסתר בחולצה שלי ,ורצתי לעבר השער המערבי .
*********************************************************************
סיקר בטח בה ,הוא היה בין היחידים שהחשיבה לחברים,
אך היא עדיין לא בטחה בו,היא לא בטחה באף אחד.
היא הגיעה לשער המערבי, דקה לפני שהעוצר התחיל.
"בדקה ה-90 כמו תמיד,"מתכת" ",הקייזר שהיה אחראי על השער שלה הבחין בה כמו תמיד,ואף העניק לה כינוי.
היא קיללה אותו בליבה, אסור היה לו להבחין בה!,אסור לה למשוך כל תשומת לב…,
"מצטערת..,היו פקקים…"היא מלמלה והנהנה קלות.
היא נכנסה דרך השערים,ורצה לפני שהספיק לומר לה משהו נוסף.
היא נכנסה לביתן 18,פתחה את הדלת בזהירות,האורות עדיין לא כובו.
היא התקדמה לעבר מיטתה אשר הייתה ממוקמת בקצה החדר.
החדר עדיין היה ריק מלבד אמה ששכבה במיטתה המרוחקת ,גופה עלה וירד בקצב אחיד,היא ישנה.
סילבר נאנחה בהקלה,היא פשטה את מדיי המחנה ,הוציאה קרם סבון,שהיה מצרך דיי נדיר,
היא סיבנה במהירות את ידייה ובטנה,ונכנסה לתוך כותונת דקיקה,היא סירקה את שערה באצבעותיה וקלעה אותו לצמה ארוכה,שתפה את פניה במים שהיו לה בבקבוק קטן.
וכעת משהייתה נקייה היא הכניסה את השבב לתוך ציפית הכרית שלה.
השבב הזה היה כרטיס היציאה שלה מהמקום הנורא הזה,בעזרתו היא תוכל להצטרף לכוחות המורדים ,ובעזרתם לחפש את גולד…
היא שכבה על מיטת הברזל הקשה ,וכיסתה את עצמה בסדין הדקיק והגס שבקושי חימם אותה.
היא העבירה את אצבעותיה על שרשרת הכסף שאימא העניקה לה.
השרשרת שבזכותה היא קיבלה את שמה.
*******************************************************