" מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי " – פרק 13

~נקודת מבט של שחף~
ירין לקח את המפתחות של האוטו שלו ויצאנו לכיוון החניה. אני, ירין וזוהר.
כשהבטתי בעיניים שלו, זאת אומרת כשהבטנו בעיניים אחד של השניה הרגשתי משהו.
יכול להיות שאני מתחילה להתאהב בו שוב?
לא לא שחף תוציאי לעצמך את זה מהראש, אסור לך להיות מאוהבת בחבר הכי טוב של אחיך!
ירין שם שירי דיכאון של אבי ביטר, אלוהים יעזור לי מה חטאתי על הבוקר?
״ירין אולי תחליף שיר?״ הצעתי לו בחביבות וחיוך מאומץ, הוא חייך גלגל עיניים ובמקום להעביר הוא אשכרה העלה ווליום!
״ירין דיי להיות מציק, בבקשה תעביר.״ ביקשתי במבט מתחנן, שוב הוא התעלם.
אני מיואשת ממנו!
פתאום זוהר העביר, וחייך אליי. השיר נעבר לשיר של ליאור מיארה ׳חיוכים מזויפים׳.
הוא הביט בי בשביל לדעת אם להשאיר, הנהנתי לחיוב וחייכתי אליו.
״איך חשבנו שהזמן,
עוד ירפא את הפצעים,
לא נותר לנו דבר,
רק חיוכים מזויפים.״ זוהר התחיל לשיר וחייך אליי.
שמתי לב שהוא מחייך אליי הרבה.
״רק רצינו שוב לחזור,
אל החיים הישנים,
שם נותרה האהבה,
שחלמנו להגשים.״ המשכתי אותו וחייכתי בחזרה.
המשך הנסיעה עבר בשקט ורק מוזיקה התנגנה ברקע, הגענו לבית הספר באיחור כמובן.
הורדתי מהר את החגורה, והתחלתי ללכת לשער בית הספר.
אמרתי שלום לשומר ונכנסתי לביניין, ועם המזל שלי המנהל תפס אותי.
״שחף מור, מה פשר האיחור הזה?״ הוא שאל אותי בהבעה רצינית, אנעל ירין.
״המנהל, ירין הציע להביא אותי בגלל שלא הרגשתי טוב, והוא עיקב אותי.״ השבתי בחיוך זעיר, לא נורא אם ירין ידפק.
״אוקיי, פעם הבאה שתאחרי תשארי אחרי בית הספר.״ הוא אמר, חייך אליי ונכנס למשרד שלו.
נשמתי לרווחה והתקדמתי לכיתה, מה עכשיו אני מתרצת למורה?
דפקתי בדלת בזהירות, ופתחתי אותה ללא אישור.
שיט נפלתי על פאני, זאת לא מורה זאת מכשפה!
״כן גברת מור, מה מביא אותך לכיתתנו?״ היא שאלה וניסתה לעשות הבעה עם הפרצוף מכשפה העקום שלה.
איזה אף יש לה, אפשר לעשות ממנו סנפלינג.
״המורה, הייתי אצל המנהל את מוזמנת לשאול אותו.״ השבתי וחייכתי אליה, התקדמתי למקומי ושמתי לב שהיא ניסתה לחייך בחזרה ולא הלך לה.
כנראה שכחה שמכשפות לא מחייכות.
גיכחתי בשקט בזמן שאני מתיישבת.
הוצאתי מחברת, קלמר והתחלתי לצייר.
לפתע המנהל פתח את דלת הכיתה וראיתי לידו את *****
״אומייגאד.״ מלמלתי לעצמי.