I’ll take care of you- פרק 8

-אני לא חושבת שזה אפשרי, מרותקת.- סמסתי לו ועיקמתי את פרצופי בביאוס.
-חבל שאני כבר למטה.- הוא סימס בחזרה וזרקתי את הספר על המיטה, רצה בקלילות למרפסת שלי, המכונית שלו חנתה והוא יצא ממנו, מסדר את הג׳ינס שלו ומתקדם בהליכה לעבר המרפסת שלי, נעמד מולה.
״אתה לא יכול לעלות!״ צעקתי עליו בלחישה.
״תנסי אותי.״ הוא קרא יחסית ברעש ובחן את הקיר לרגע.
״ששש!״ המשכתי בהיסטריה שלי, אם היא תגלה שאני מבריחה לכאן אנשים היא עוד תחמיר את העונש.
אימא שלי תמיד הייתה קפדנית כשזה הגיע לעונשים, כבר מהילדות שאני ונופר גנבו לשכנה את העציץ והכנו מהאדמה שבתוכו קובבות בוץ היא דאגה לקחת לנו את הברביות לתקופה שלא נשכח.

בן החל מטפס על סולם החירום שהיה מוטבע בקיר והחל להחליד מעט, אני מקווה בשבילו שהוא עבר זריקת טטנוס.
עמדתי, מחכה שיעלה, הוא עלה.
״יוליה!״ הוא קרא בצהלה ופרש את ידיו לחיבוק.
״רומיאו!״ פתחתי גם אני את ידיי, זה היה משעשע.
״זה קטע שאנחנו צריכים להתנשק?״ הוא שאל ודחפתי אותו בקטנה בעודי מצחקקת.
״אתה נראה מאוד, פרוע.״ אמרתי וסידרתי את שיערו שנפרע לכל עבר.
״כן, פתחתי את החלון במכונית וכל הפריזורה שלי עפה.״ אמר בצחקוק וקפץ על המיטה שלי.
״טוב אז נחזור ללימודי לשון שלנו.״ הרמתי את הספר מהספרייה ופתחתי בעמוד הנחוץ.
״בוא נגיע לחלק טיפה יותר מסובך, קשר לוגי, יש כאן כמה תרגילים שתצטרך לפתור,״ הסברתי לו את המטלה. ״נראה לך שתצליח?״ שאלתי בפסימיות והוא הביט בי במבט לא מוסבר.
״את מפקפקת?״ שאל והרים אחת מגבותיו, מיהרתי להניד בראשי לשלילה והוא טפח על כתפי.
״יופי.״ אמר בחיוך, וגיחכתי.
״שתדע לך שזה יותר קשה משלושה בנות, במקרה הזה אין קוקסינלים.״ הודעתי לו בזמן שאני חוזרת לקרוא בספר שלי והוא מתאמץ לענות.
״ספרי לי על זה.״ הוא אמר בריכוז ונשך את קצה העט, לא יכולתי לחזור לקרוא את הספר כשהוא על ידי, אבל גם לא יכולתי לבהות בו כמו איזו מטורפת.

״טל!״ שמעתי את קריאתה של אימי לאחר כרבע שעה של לימוד ופערתי את עיניי בבהלה.
״קום!״ דרשתי מבן. הוא לא הבין מאיפה נפלתי עליו אבל קם.
״תחשבי מהר, תחשבי מהר!״ דרשתי מעצמי בלחישה ובן אחז בידי דוחף את שנינו ליחידה הקטנה שהייתה בחדרי וכללה שירותים ואמבטיה, הוא פתח את וילון האמבטיה בזריזות והורה לי להיכנס.
״אתה מטורף.״ לחשתי ונשמתי לרווחה כשהוא עוד אוחז בי.
״אני גם מציל אותך מוואחד ריתוק.״ קבע עובדה וחייכתי בהקלה, לרגע הודיתי שיש לי מקלחת בחדר, ואת בן כמובן.
״טל!״ קריאתה של אימי נשמעה שוב אל הפעם קרוב יותר, הנחתי שהיא נכנסה לחדרי.
״אני כאן!״ קראתי ושמעתי את צעדיה.
״את מתקלחת?״ היא שאלה והמהמתי בהסכמה.
״לא אז את נמצאת עם גבר חתיך במקלחת להנאתך.״ בן לחש באזני וסתמתי את פיו בעזרת ידי, מצחקקת בשקט לעצמי.
״הכל טוב שם?״ היא שאלה ובן פתח את המים הקרים שזרמו על שנינו, כמעט צעקתי מהקור המפתיע שהכה בי.
״כן הכל מצוין!״ קראתי בקול משכנע, מקווה שתעזוב.
עד מהרה בגדינו התרטבו ונצמדו לגופינו, הייתי עם חולצת טי-שירט צמודה ולבנה שהפכה שקופה בגלל המים הארורים וחשפו את החזייה השחורה שלי, התאפקתי לא להסתכל על בן ולראות מה תגובתו.
״אוקיי, אני עולה לישון, נדבר על העונש מחר.״ היא הודיעה בקול חצי ספקן, חצי סמכותי.
״אוקיי לילה טוב!״ קראתי בקול הכי חמוד שיכולתי לגייס, צעדיה התרחקו ואחרי חצי דקה בערך סגרתי את המים הקרים אליהם התרגלתי.
״אתה משוגע!״ צעקתי בלחישה לבן כשהסתובבתי אליו וחיוך מטופש היה מרוח על פניו.
״וואי זה היה כיף!״ קרא בהתרגשות וחבטתי בכתפו, הוא פשט את חולצת הטישירט השחורה והמקושקשת שלו, סוחט אותה וזורק אותה מחוץ לאמבטיה, התחלתי להסמיק, אף פעם לא הייתי בקרבה כזו עם בנים, בטח של עם בן כמו בן.
הגשתי לו מגבת לבנה מהארון ועטפתי את עצמי גם באחת כזו, מצליחה להרים את חולצתי ולזרוק אותה גם לרצפה מבלי לעורר את תשומת ליבו של בן.
״תפסיקי להיות כזו מרובעת!״ הוא בא משום מקום ודחף אותי בקטנה, חייכתי והוא עטף את כתפי בחברותיות, שיערו הרטוב נטף מים שנפל על כתפי וגרם לי לצמרמורת קלה.
״אני שמחה שזה מסעיר אותך בן.״ אמרתי והתנתקתי ממנו מרוב המבוכה שעטפה אותי ביחד עם זרועו, שלפתי חולצה בדיוק כמו הקודמת רק בשחור, למקרה שיהיו עוד תקריות מביכות, הלבשה תחתונה ומכנסיים קצרים, נכנסת לחדר המקלחת ומתלבשת בזריזות.

כשיצאתי, בעודי מנגבת את שיערי ראיתי את דלת המרפסת פתוחה ובן יושב באחד מהכיסאות ומעשן סיגריה, כמו תמיד.
לקחתי את השמיכה שהייתה על מיטתי, התעטפתי בה ויצאתי גם אני החוצה, קורסת על הספה הקטנה שלי.
״אתה רוצה שאני אבקש מערן בגדים בשבילך, הוא ישן כאן היום אז בטח יש לו כמה בגדים מיותרים.״ הצעתי והוא הניד בראשו לשלילה והרים אחת מידיו לביטול, רק מלראות אותו נטול חולצה היה לי קר.
״את באמת חושבת שערן במידה שלי?״ בן שאל בלגלוג בזמן שצחק בין לבין.
לבן היו שרירים אמיתיים, גם לערן אבל בן היה נראה כאילו לקח סטרואידים, וערן, הוא קצת רזה יותר.
״לא בדיוק.״ אמרתי וצחקקתי אל תוך הפוך.
״קר לי.״ הוא קרא ומעך את הסיגריה על שולחן הזכוכית, קם מהכיסא וקופץ גם הוא על הספה, כמעט מוחץ אותי, הוא משך ממני את השמיכה וגל של קור הכה בי, הוא פרש את ידיו, מזמין אותי להיכנס אל תוך השמיכה הקטנה והמזמינה, נענעתי בראשי לשלילה ונכנסתי לחדרי בחזרה, שיניי נקשו אחת בשנייה והוצאתי קרדיגן דק שהיה אמור להגן עליי מפני הקור העז.
״למה את לא נלחמת על השמיכה שלך?״ הוא שאל כשיצאתי שוב לבחוץ, משכתי בכתפיי ושירבבתי את שפתי התחתונה כלא יודעת.
״אני לא מבין אותך.״ הוא אמר וגיחך במעט עצבנות, התיישבתי על ידו, הג׳ינס שכבר לא היה רטוב אלא לח נגע ברגלי החשופה וקירר אותה.
״לעזאזל, תילחמי על השמיכה שלך.״ הוא דרש ממני והסתכלתי עליו במבט מוזר.
״לא רוצה.״ משכתי בכתפיי כמו ילדה קטנה, מבלי שהכנתי את עצמי הוא תפס בקרדיגן שלי והוריד אותו ממני.
״היי!״ קראתי וחיבקתי את עצמי בעזרת שתי ידיי.
״תילחמי על הקרדיגן שלך!״ הוא כבר לא דרש אלא פקד עליי, נענעתי בראשי.
״תילחמי על הקרדיגן שלך או שהשלב הבא יהיה החולצה.״ הוא איים והבטתי בעיניו לכמה שניות, מבטו היה נחוש, נכנעתי וניסיתי לתפוס בקרדיגן אך הוא הרים את ידו גבוה יותר.
״קדימה.״ הוא דירבן אותי ועליתי על ברכיי, מנסה בשנית אך מפספסת כשהוא מזיז אותו לצד.
״אל תוותרי.״ הוא דיקלם ונשפתי בעצבנות, מתיישבת בחזרה ומשלבת את ידיי בכעס.
״מה יש?״ הוא שאל ביאוש והוריד את ידו, לאחר שנייה חטפתי את הקרדיגן מידו ולבשתי אותו עליי, צחקתי צחוק מנצח ומבטו היה מופתע.
״את נחש!״ הוא קבע ועטף אותי בשמיכה.
״אתה כל כך הולך להיכשל מחר.״ קבעתי והוא מחץ אותי לבטנו החשופה והחמימה.