שנת בצורת פרק 2 חלק א’ – בגידה
"אנה, יש לי בשורה טובה בפי." קראתי בשמחה.
"ספרי מה בפיך." היא הרימה את ראשה מהתנ"ך שבידיה.
"קידמו אותי!" צווחה נפלטה מפי מרוב התלהבות, מיהרתי להלעיט את פי בידי מחמת הבושה.
"אין זה יאה לגברת לצווח." אנה אמרה בקפדנות, אפה תחוב בין דפי הספר הקדוש.
"סליחה, אני פשוט כל-כך מתרגשת. את מבינה את פירוש הדבר?" התאפקתי לא לצרוח מאושר.
"אני בהחלט מבינה." היא אמרה בחוסר עניין לא מסירה את עניה מהספר שבידיה
"את לא ממש שמחה בשמחתי." התרגשותי דעכה.
"את לא ראויה לקידום ואת תיכשלי לפני שיטילו עליך את המשימה הראשונה. את אולי מצטיינת אבל עדיין הינך טירונית וילדה." כתמים אדומים התפשטו בפניה הלבנות כבובת חרסינה.
"זה רצון האל, הוא לא יתן לי להיכשל ויעמוד לצידי לכל אשר אלך." שפתי התחתונה רטטה, דמעה שמנה חמקה מעני והתגלגלה במורד לחי. היא לא יכולה לשמוח בשמחתי? אני אהיה עוד חיילת כדי לשרת את בוראי ולטהר את העולם. לכולנו יש מטרה יחידה ונעלה, עלינו להתאחד למענה. לא לריב מריבות מגוחכות על אינטרסים אישים וקנאה. היה ברור לי כשמש שאנה מקנאה בי על הקידום.
"אל תדברי איתי על רצון האל, אין לך מושג קלוש בדבר." היא אמרה בתוקפנות ותפסה את מפרק ידי בכוח. כאב עז פילח אותה. ניסיתי למשוך את ידי בחזרה בבהלה ללא הצלחה רבה.
"אנה-" השתנקתי מהכאב. היא שיחררה את ידי, קולטת במאוחר מה עשתה, היא חשפה את עצמה.
"אלימות ואי שליטה ביצרים אלו הסימנים המובהקים והחמורים ביותר." אמרתי בקול קר ונוקשה, עלי לסלק מליבי כל טיפת רגש. אני אהבתי את אנה חברתי הטובה, לא את אנה שפחתו של השטן עלי להפנים זאת.
"ריטה, אני מתחננת בפניך." היא אמרה בקול חנוק מדמעות.
"עלי לדווח עליך." ניסתי להיות קשוחה וקרירה שוב אך קולי בגד בי ונשבר. אנה ניצלה את ההזדמנות הזאת בתקוות שווא להמריד אותי נגד את החוקים.
"אנא לא! את יודעת שלא אפנה לרוע." היא צעקה ואחזה בקרסוליי מרטיבה בדמעותיה את מכנסיי.
"זה לא מתפקידי לשפוט אותך ולהחליט אם פנית לרוע או לא." אמרתי וניערתי אותה מעליי בסלידה. אין מקום בעולם לבוגדים ומשרתי השטן.
"הם יוציאו אותי להורג." אנה זחלה אחרי שיערה הבלונדיני נגרר על הרצפה.
"יעשו לך משפט צדק." נזפתי בה וניערתי אותה מעליי. ביזבזתי בהקשבה לתחנונים שלה דיי והותר זמן.
"גברתי, אני חוששת שאנה נלסון פונה לרוע." אמרתי למרגרט בבית התפילה שם לימדה את הפעוטות.
"מה התסמינים?" היא שאלה, מעכלת את דבריי. ידעתי שהיא חיבבה את אנה.
"אלימות." אמרתי והראתי לה את הסימן האדום במפרק ידי.
"אלי הטוב, נצור את הילדה המסכנה מהרוע המשתלט עליה." היא אמרה והחזיקה בשרשרת הצלב שענדה על צווארה.
תגובות (0)