זאתי מהרחוב – פרק 18

תודה לאל, זה נגמר!
הורידו לי את הגבס הללויה!
לקח לזה חודשיים אבל זה קרה… תודה לאל חשבתי שזה לא יקרה לעולם,
אתם יודעים מה אני עוד חושבת שלא יקרה לעולם? התחרות הבית ספרית! כבר במשך חצי שנה אנחנו יושבים על אותו שיר ובאלי להשתגע! המורה לשירה נעמה אמרה לנו שבקרוב התחרות תתקיים, אני מקווה שזה יקרה כבר… נוווו
מה שעוד קרה שזה סוף הסמסטר הראשון, איזה כיף! זאת אומרת… ממש לא כיף, אני הייתי באותו כל יום בלחץ שאקבל ציונים טובים בתעודה, בקושי דיברתי עם ירין מרוב לחץ, בנאדם אחד לא יכול לסחוב כל כך הרבה לחץ כמוני!
בחלוקת התעודות יכולתי ללכת נורמלי כדי לקבל את התעודה, באותו יום בבוקר לפני שהלכתי לבית הספר הורידו לי את הגבס וסוף סוף הרגשתי את רגל ימין האהובה עליי.
המחנכת המכשפה שלי לחצה לי יד ונתנה לי את התעודה ״כל הכבוד לך זואי״ היא אמרה בקרירות לא קרירות והתיישבתי במקום.
״אוקיי אני מבקשת מכולם לא לפתוח עכשיו את התעודות אלא בסוף השיעור כדי שלא יהיה בגלאן… רגע!״ זה היה מאוחר מידי, כולם התמקמו במקומות ליד החברים שלהם ופתחו את התעודות בהתרגשות, יש כאלו שרצו מרוב באסה לקרוע את התעודות, לא הייתי אחת מהן!
ירין סם רוני ויותם עברו על התעודה שלי ביחד, פרצופם חייך ועודד אותי,
״את לא תנשרי מבית הספר!״ קרא סם בקול רם וכולם צחקו.
״כל הכבוד זואי״ אמרה לי רוני וחיבקה אותי,
״צריך לחגוג!״ אמרה ירין בהתרגשות,
״את מה? שהצלחתי בקושי לשרוד את הסימסטר הראשון?״ שאלתי מתלוננת כרגיל,
״לא…״ היא ביטלה את דבריי בעצבנות ״את זה שכולנו עברנו את הסימסטר הראשון בשלום וכשהורידו לך סוף סוף את הגבס!״
״זה סיבה לחגוג״ אמרתי מרוצה.
״מה דעתכם שנערוך מסיבת פיג׳מות קטנה אצלינו בבית? יהיה כיף״ אמר יותם והסתכל על ירין באישור.
״בטח למה לא״ אמרה רוני,
״אני יכול להזמין את דנה?״ שאל סם, בבת אחת כולנו הסתכלנו עליו מבט חד,
״אתה כאילו רציני?!״ רציתי לקפוץ עליו מרוב זעם.
״מה? דנה היא חברה שלי מאז הגן…. אתם יודעים מה? לא חשוב, בטח היא גם ככה תסרב לבוא״
אמר סם והשפיל את מבטו.
בהפסקה אני רצתי לאופיר לספר לו את החדשות, הוא לא לומד איתנו באותו כיתה כך שישר בהפסקה אני רצתי כמה שיותר מהר אליו, הוא לא היה בכיתה…
התחלתי לחפש אותו בכל בית הספר! כמה זמן אפשר לחפש? סיימתי את חיפושי המאיישים כאשר הגעתי למזנון ופגשתי שם את ירין ורוני יושבות בנחת ואוכלות.
״את רצת מרתון אלפיים או משהו?!״ שאלה ירין מזועזעת כשסרקה את כולי כשאני התנשקתי בכבדות.
״קרוב לזה..״ אמרתי והתיישבתי לידם.
״אתם יודעים איפה יכול להיות אופיר? חיפשתי אותו בכל מקום בבית הספר״
רוני חשבה לרגע ואז הרימה את ראשה ״ניסית בספרייה?״
״ב…מה?״ על מה היא מדברת?
״בספרייה״ צחקה ירין ״המקום עם הרבה הספרים האלו שלומדים שם וקוראים?״
״אההה שם״ אמרתי מתנשמת עדיין ״נראלי שפעם הייתי שם, הייתי בטוחה שזה טיול כמו לגן החיות… משעמם כזה״ הסתכלתי הצידה בבושה.
״איפה ה…. ספרייה הזאת?״
רוני הצביעה על גרם מדרגות קטן שירד למטה בפינת המזנון.
״אה, תודה״ אמרתי בשקט וירדתי במדרגות.
לקחתי איתי את הגיטרה שאופיר הביא לי, סתם רציתי לנגן איתו היום, הוא הבטיח לי לפני שבוע שאם אביא לבית הספר את הגיטרה הוא ילמד אותי לנגן שיר שהוא מכיר.
ירדתי בגרם המדרגות בהתרגשות, עצרתי על סף הדלת, לא יאמן כמה שקט שם בספרייה.
הקשבתי לרגע לדממה, פתאום שמעתי קול מוכר,
שני קולות.
״אני אוהב אותך״ אמר קול אחד בשקט
״ואני אותך… אתה מבטיח לי שאין לך יותר כלום בינה לבין ילדת הרחוב הזאת…?״
״מבטיח, אני וזואי גמרנו מזמן, אני אוהב רק אותך דנה״.