ורדים
ניצן הוורד, ורדרד ויפה,
בוקע לראהו, אור מהפנט
דממת האוויר, מפלחת חרישית
פרח נוסף, עובר את העווית.
וטיפות אדמדמות אל הקרקע צונחות,
אריחים לבנים נכתמם באדום
שמש שוקעת וציפורים משתתקות,
לילה חדש, מחכה היא לבאות.
ישנם סודות אשר הכול מכלים,
וישנם ורדים אשר שדות ממלאים
ישנם דברים אשר איש אינו מכיר,
וישנם ורדים אשר את החיים מסיימים.
וטיפות אדמדמות אל הקרקע צונחות,
אריחים לבנים נכתמים באדום
שמש שוקעת וציפורים משתתקות,
הלילה עבר, ועיניה נותרות סגורות.
תגובות (3)
ממש יפה!
אהבתי ^^ זה ממש יפה
את מתעלה על עצמך בכל פעם! אני מקנאה!
~תפסיקי לקנא או שאני אשתלט עלייך
לא אם אני אפרוש,
~אל תפרשי! את יודעת שאני שונאת את החושך.*
וטוב שכך.
*קרדיט לסיפור שקראתי ושחכתי איך קוראים לו ומי כתב אותו*