לחיי אלפיים חמש עשרה- פרק 30

אף אחד לא יודע, ושנינו מסתירים את זה, נפגשים בחשאי, מנסים לשדר עסקים כרגיל. אף אחד לא יודע על מה שקורה בין שחקן לבין עובדת חברת משרד יחסי ציבור. אני לא בטוחה איך יקבלו את זה. מצד אחד, לפני כמה ימים בעיתון פורסם ששחקנית יוצאת עם איש יחסי הציבור הראל שהם, ושזו זוגיות מעניינת עם פער גילאים ושזה אפילו מקובל, ואני בכלל לא ידעתי מה לחשוב. מסתבר שהתעשייה שלנו כן יכולה לקבל זוגות משני מקומות שונים, למרות שמי שהוא בעל משרד יחסי ציבור די לגיטימי שייצא עם אחת מהתעשייה, פחות מאחד העובדים שיצא עם השחקן. אני חושבת שכולם רוצים שעמרי יצא עם אחת השחקניות של הסדרה, כדי שיהיה לזה 'באז' תיקשורתי, שיהיה זוג חדש ששניהם מפורסמים, שאת שניהם מכירים. בכלל, הסדרה הזו גונבת אותו כמעט בכל יום לצילומים ארוכים, אנחנו גם כמעט ולא מדברים.
עבודת המשרד של היום דרשה בתחילה התעסקות עם אודישנים לצילומי קטלוג של בגדי ים לבנות, כך שהעברתי את מרבית היום בהתקשרות לכל הסוכנויות בבקשה מסוימת לדוגמנית שתתאים לסטנדרטים של הצילומים, רצו פנים חדשות למוצר שיתלווה לרשת קוסמטיקה, והייתי צריכה להיות רוב הבוקר בטלפונים. אחרי שסיימתי עם זה, ונתתי לג'ו רשימה מסודרת של בנות ואנשים, הוא שלח אותי שוב לחנות מעצבים כדי לכתוב על הקולקצייה כדי שייכנס לתיק האישי, כדי להסתכל על הבדים, החומרים והדוגמאות, לשאול על הטרנדים החמים החדשים שייכנסו לאופנה. הרגשתי שכתבי הבידור אמורים לעשות את העבודה הזו, לעשות תוכנית של סטייל ולהציג בתוכה את מה שכולם רוצים לדעת, את איך שכולם צריכים להתנהג. אני חושבת שמאז ומתמיד לא הייתי הולכת לפני קו האופנה הברור, אלא הייתי נותנת לעצמי את החופש שבבחירת הבגדים. אני כמובן מתעדכנת וכמובן אני הולכת מתישהו עם הטרנדים החדשים, אבל יש כאלה שלעולם לא תראו אצלי בארון הכוללים דברים מנומרים, שילובי הדפסים יותר מידי צועקים וצבעי ניאון.
"בר, היום בערב יש עוד פתיחה חגיגית של חנות נעליים, אני אראה אותך שם?" אמר לי ג'ו כשהוא מתקשר אליי לרגע במעבר בין חולצות למכנסיים בחנות.
"תסמס לי את הכתובת ואת השעה?".
"כמובן, נתראה" הוא אמר. ככה הולכים הימים שלי, מעט מאוד זמן לישון וזמן חופשי, והמון השקות. כולם מנצלים את מזג האוויר הנחמד של החורף הזה כדי לפתוח עוד עסקים ולעשות עוד השקות. אין לנו חורף כל כך מייגע עם הרבה גשמים, רוחות או שלג, ולכן סלבריטאי ארצנו באים מלווים עם מגפיים עד הברך או מגפונים, ועם סוודר חדש שהם קנו כאן או שם, ומתייצבים כמו שצריך לכל ההשקות האלה. אני חושבת שחברות הפרסום אוהבות לעשות אירועים כאלה בשלל מועדים כדי להראות שנה שלמה בחיים של סלבריטאי. לפעמים זה מגוחך בעיניי. אני בכלל לא ידעתי אם מישהו מהסדרה עומד להגיע, או את מי אני אמורה לראות, ואם עמרי בכלל יחליט שהוא מגיע. אני חושבת שהם עובדים עכשיו מאוד ברצינות ומבוקר עד ערב, כי בכל זאת- הנוער הוא הפנים של החברה הישראלית לעתיד, ולכן פונים אליו בשלל תוכניות איכותיות כמו זו שמככב בה עמרי.
"אמא, אני אוכל לקפוץ אליכם מחר בסביבות אחר הצהריים?" צלצלתי לאמא כשהגעתי הביתה. הרבה זמן כבר רציתי שוב לקפוץ אליהם, אני חושבת ששם אוכל לקבל קצת שקט מכל המציאות העמוסה שיש לי. היא אמרה שהיא ממש תשמח לראות אותי, ושהיא ממש מתגעגעת וחסרות לה השיחות של שתינו על החיים ובכלל, והבטחתי לה שאני אעדכן אותה מחר בכל מה שהיא תרצה לשמוע. חשוב לי לחזק את הקשר עם הבית, בלעדיו אני חושבת שאני אתמוטט לחלוטין.
לבושה בשמלת סריג וגרביון שחור עם מגפי עקב קלים, התכוננתי לצאת מהבית, כששמעתי דפיקה בדלת. החדשות הוקרנו על המסך כי חשוב לי להתעדכן מה קורה במדינה גם בימים העמוסים, ובדיוק סיימתי להתאפר. כל מה שנשאר לי זה להחליט על התכשיט שאני עונדת יחד עם השמלה. הגעתי אל הדלת, וכשפתחתי אותה הופתעתי לראות את מי שעמד מולי. ערן.
"היי" אמרתי לו בחיוך קטן ונתתי לו נשיקה קלה על הלחי, "מה קורה?".
"סליחה שהגעתי בלי התראה מוקדמת" הוא חייך חיוך קטן, "אני יכול להיכנס?".
"בטח" צחקתי והזזתי את הדלת כך שהוא יוכל להיכנס. הוא נכנס לתוך הבית והצעתי לו משהו לשתות, והוא רק ביקש כוס מים. הוא החמיא לי על איך שאני נראית וצחקתי ואמרתי לו שאני בדיוק עומדת לנסוע לפתיחה של חנות נעליים. הוא צחק והזכיר לי שהוא עיתונאי כך שהוא יודע על מה אני מדברת. חייכתי ושמחתי לראות אותו, כי הוא כן היה חסר לי קצת בחיים והאמת שבאירועים האחרונים אני לא ראיתי אותו.
"אז מה קרה? אתה לא תופיע כאן כך סתם".
"אני צריך לדבר איתך על משהו" הוא אמר מיד. הנהנתי אליו וכיביתי את הטלווזייה. השקט שהיה באוויר הרג אותי, כי הוא שתק וכנראה ניסה לנסח את הדברים שהוא בא להגיד.
"המערכת גילתה על רומן חדש" הוא אמר לי, "שלך". עיניי נפערו והסתכלתי עליו, לא יודעת איך להגיב ומה לעשות. "הם מכירים אותך, ויותר מזה הם מכירים את עמרי, כך שברור שהכותרת תהיה 'החדשה של עמרי'. צלמי פפראצי קלטו אתכם פעם אחת, התמונות מסתובבות אצלנו במערכת, עדיין אצל העורכת הראשית, לא עבר אלינו. ככתב בידור ותרבות היא פנתה אליי. אני לא.. אני לא באתי כדי לשמוע פרטים" הוא אמר מיד וברצינות, מסתכל ישר אל תוך עיניי, ואני מנסה לצאת מהשוק שחטפתי, "אני רוצה להגן עלייך, בגלל זה באתי. אני ביקשתי מהעורכת הראשית זמן, שתקפיא את הוצאת ההודעה הזו כמה ימים, ואולי כך את ועמרי תוכלו לצאת בהצהרה לתקשורת. עמרי הוא כוכב ילדים, וכמובן שזה לא יעשה משהו לא טוב למעמד שלו, זה לא שהוא הסתבך בעסקה כזו או אחרת או גנב כספים את יודעת.. זה לא דבר שיוריד ממעדו בקרב הנוער ובקרב מי שמעריך אותו כאדם, אבל הייתה סיבה שבגלה את ועמרי בחרתם להסתיר את מה שקורה ביניכם, והיא העבודה שלך, בראש ובראשונה. מה שאני מציע לך זה לדבר עם ג'ו ולהסביר לו את המצב.. אני לא אוכל לעכב את יציאת הכתבה לנצח".
"למה אתה מתנהג כל כך בנחמדות?" שאלתי אותו מחויכת, "אתה לא חייב לי כלום וזה בסופו של דבר מקור פרנסה ואם העיתון מצליח אז גם אתה מקבל בונוסים".
"אני לא אפגע במישהו שחשוב לי" הוא אמר מיד, "התקופה שבה היינו יחד נורא שימחה אותי ועשית לי טוב, ואני לא רוצה שתאבדי את מקום העבודה שלך, אני דואג לך. בר המקום הזה הוא חלק מהזהות שלך, ואת משקיעה שם כל כך הרבה ונותנת את כל כך כולך, ואני לא רוצה שגלל סיפור אהבה שאולי לא צריך לקרות את תאבדי אותו. את תצטרכי לבחור כנראה בין עבודה לבין אהבה, אולי זה מה שג'ו יבקש ממך לעשות, אבל אני רוצה לפחות עכשיו להגן עלייך, שזה לא יתפוצץ לך בפנים".
"עמרי יודע?" שאלתי מהססת, הרי הסיכוי שהוא יודע שיודעים עלינו הוא לא ענק.
"העיתון חתום על הסכם סודיות, ואנחנו לא מדברים עם גופים אחרים לפני שמוציאים כתבה, או רק כדי לאשר, כדי להגיב מה התגובה של הבנאדם, אבל בלי שמועות וכאלה, אני לא יודע להסביר את זה כל כך.." הוא נאנח, "בכל אופן אני חושב שהוא לא יודע על זה, נסגור את זה ככה".
"כחבר" אמרתי לו והסתכלתי על עיניו, "מה אתה מציע לעשות?".
"כמי שעוסק בתחום הזה כבר זמן מסוים, דבר ראשון לכי ותדברי עם ג'ו על מה שקורה. במקביל תנסו שהסוכנת של עמרי תארגן לו כתבת שער, זה דבר שלא כל כך קשה לעשות במיוחד בהתחשב בזה שהעונה השלישית מצטלמת והוא אחד הכוכבים החשובים ביותר שיש לנו כרגע, החמים ביותר, אז כולם ירצו ראיון, ושם הוא יחשוף את הקשר שלכם. בואי אני אגיד לך את זה ככה- אני מאוד לא רוצה שתאבדי לא את העבודה ולא את האהבה, ואני מקווה שג'ו יצליח איכשהו לאפשר את זה".
"מה הסיכויים?" שאלתי והרכנתי את ראשי.
"האמת.." הוא גיחך, "הסיכויים לטובתך". הרמתי את ראשי אליו בחיוך קטן והנחתי את ידי על ידו, מחזיקה בה, נתמכת בו.
"קשה לי להסביר כמה אני מודה לך על זה" אמרתי לו בחיוך קטן.
"יש לך דרך לפצות אותי" הוא צחק. הסתכלתי עליו מסוקרנת. "הגעתי לכאן עם האופניים. יש סיכוי שאת מקפיצה אותי ביחד עם האוטו להשקת חנות הנעליים?". צחקתי וקמתי, והוא קם בתגובה אליי. נתתי לו חיבוק חזק של תודה ענקית, על שהוא הציל אותי, את הקריירה, ואת עוגמת הנפש. הוא אדם כל כך טוב, והוא תמיד יישאר ככה.