♥ I Love you -פרק 9-

פרק 9:

נקודת מבט אסף:

"אני. רוצה. לדעת. מה. אמרת לה." אמר עילאי והדגיש כל מילה."עכשיו"
הבן אדם מתחיל להלחיץ אותי.
"קצת כלום והרבה שום דבר. תקשיב, עילאי. אני לא אמרתי לה שום דבר לא בסדר או לא במקום וזהו" התעצבנתי והלכתי לצד השני של הפארק.
איך מילה אחת יכולה לעשות בלגן שלם? איך? אני לא מבין את זה…
ומה? הוא בכלל לא ראה כלום! רק פירש את הדברים לא נכון וכבר הוא עושה לי סרטים. וגם ירדן ביחד איתו.
צלצול קצר בישר לי שהתקבלה הודעה חדשה באייפון שלי.
מאת: ירדן
'תקשיב, אני פשוט מבולבלת. אני מצטערת על ההצגה אבל הייתי חייבת לעשות את זה…אתה יודע שעילאי לא היה עוזב אותך בלי זה'
כתבתי בחזרה:
'בטח ,ירדן, את חושבת שאת יכולה לעבוד עלי?!
מה נראה לך, שלא שמעתי את הבכי שלך?
שלא שמתי לב שבאמת כעסת עליי בבית? אני לא עיוור ירדן.
ומחכה לך איתי שיחה ארוכה. אם תרצי ואם לא.'
שלח / מחק
כמובן שמחקתי את ההודעה.
אבל זה מה שאני חושב.
היא בוכה באמת וכועסת באמת והיא מצפה עכשיו שאני אאמין לה?! לא בא בחשבון.
'אני מקווה שזה נכון. אני רוצה להאמין לזה. כשנחזור לבית מחכה לנו שיחה ארוכה.' שלחתי לה.
לאחר לא פחות משתי שניות קיבלתי הודעה בחזרה.
'בסדר ♥'
בסדר? בסדר. אבל הלב הזה היה מיותר לטעמי.
טוב, מה אני עושה את עצמי? הלב שלי עמד לצאת מהלב הזה.
"תני לי להתעורר כל החיים לצידך, להיות האיש הכי חזק בשבילך תפני לי מקום , מקום בלבך
ואהיה בשבילך לעולם תני לי .. " צלצל הפלאפון שלי
השיר שאני הכי אוהב בעולם, יום מיוחד- רגב הוד.

עניתי לשיחה.
"טוב, אסף, אני לא יודע לאן נעלמת ומה שעית, אבל כדאי לך לחזור עכשיו לפני שאתה נשאר פה לבד" אמר עילאי וניתק בלי התראה מוקדמת.
"אוקיי…" מלמלתי לעצמי והתחלתי לחזור למקום שבו הייתי מקודם.
כולם כבר היו שם מלבד ירדן.
"איפה ירדן?" שאל עילאי, הוא נראה יותר רגוע עכשיו… כנראה בגלל הילדים.
"לא יודע" משכתי בכתפי
הוא משך גם בכתפו והתקשר למישהו. כנראה לירדן.
"ירדן, תחזרי לפה, אנחנו הולכים" ביקש עילאי וניתק את השיחה.
הוא הפך למנתק שיחות סדרתי היום…
לאחר שתי דקות כבר היינו בתוך הרכב והתחלנו בנסיעה.
בדרך הביתה הילדים ישבו בספסל האמצעי ואני, ירדן ואור ישבנו בספסל האחורי.
אור ליד החלון, ואני וירדן אחד ליד השני. ירדן תפסה גם את הצד של החלון ואני נשארתי באמצע כמו תינוק. רק חסר לי הכיסא המיוחד הזה. לא יודע איך קוראים לו…
הרגשתי את נשימותיה של ירדן על עורפי. שיעורתיה התבדרו ברוח ודגדגו אותי קלות.
המגע הזה שיגע אותי.
הנחתי את ידי על ידה.
היא מיד נרתעה ושלפה את ידה.
היא פתחה את החלון ורוח נעימה נכנסה לרכב והצליפה בפניי.
"לא…" היא לחשה במהירות
"לפחות אל תערבו בזה את האחרים, טוב?" אמר עילאי בקול ארסי
אכלתי אותה סופית, נכון?
אני חושב שכן.