המסע אל ארץ עוץ-פרק3

דורותי נאלצה להישאר בחדרה למשך היום, טוטו שכב לצידה על המיטה, מלקק בלשונו הוורודה את כף ידה.
אם נכנסה מדי פעם לחדר והגישה לדורותי ארוחות, פעם היה זה דג, סלט מעלי החסה שהם מגדלים או בכלל כוס של משקה קקאו. דוד הנרי נשלח לבצע את משימת החליבה במקום דורותי ונאלץ להביא דלי גדוש בחלב, במשך הדרך כמחצית מהדלי נשפכה.
"דורותי?" שאלה אם. המפתח בחור המנעול הסתובב והיא נכנסה פנימה, בידיה החזיקה מגש, הונח עליו קנקן תה מהביל ושתי כוסות פורצלן כקושטו בעזרת פרחים צבעוניים ויבשים שאם נהגה ללקט.
"כן, דודה אם." אמרה. דורותי זזה הצידה כדי שלאם יהיה מקום די גדול כדי שתצליח לשבת בו.
"דורותי," אמרה אם, היא הניחה את המגש על שידת הלילה של דורותי והתיישבה לצידה,
"את יודעת שאנחנו עוזבים, נכון?"
דורותי זקפה גבותייה. "עוזבים? אנחנו הולכים לעבור לאנגליה?"
"לא, אני ודוד הנרי עוזבים, הוא לא אמר לך?" שאלה אם. היא החזיקה את ידה של דורותי, זו הנידה בראשה.
"הוא לא הזכיר את זה בכלל, אבל מה איתי?!" רטנה דורותי, "אתם תשאירו ילדה בת שמונה לבדה? אני עוד לא יודעת כיצד לבשל!"
אם נשכה את שפתיה. "אני ודודך נרכב לצד השני של העיר, הוא השיג שם מחיר נהדר לציוד כדי לשקם את לול התרנגולות, ומלבד זה, הוא אומר שזו לא משימה לילדה בת שמונה. אני דיברתי עם גברת רובינסון. היא תדאג לך למזון בכל יום."
"אבל, את לא יכולה להשאיר אותי לבדי! ומלבד זה, למה את מוכרחה לעזוב יחד עם דוד הנרי?!" רטנה דורותי.
"הוא זקוק למישהו נוסף שיעזור לו לסחוב את הציוד לעגלה, והוא צריך גם חברה." אמרה אם.
"הוא יכול לקחת את טוטו, הוא מאוד מעצבן." אמרה דורותי. הכלב המלטזי קם והחל ללקק את דורותי.
"אני לא חושבת שהוא רוצה," צחקקה אם.
היא נשקה אל מצחה של דורותי ומזגה להן תה.