מרגלת צעירה-פרק 8

קיה צילצלה בפעמון הדלת של משפחת ג'ונסון.
"רגע!" שמעה קיה צעקה מתוך הבית ואז עקבים, ולבסוף נפתחה הדלת ומולה עמדה אישה צעירה עם שיער בצבע בלונד פלטינה, שמלת מיני אדומה ומקושטת ונעלי עקב אדומות תואמות.
"את בטח קירה, נכון מתוקה?" שאלה האישה.
"קיה," תיקנה אותה והשתעלה.
"כן, כן ברור. אני ז'קלין, האמא של טיילור" אמרה האישה וחייכה בנחמדות. קיה הופתעה. האישה נראתה יותר כמו אחות של טיילור, ולא כמו אימו.
"הוא למעלה מתוקה" אמרה האישה ונכנסה הביתה. קיה נכנסה וסגרה את הדלת. הבית היה ענקי, ומעוצב בצבעי שמנת-תכלת-אפור, והרהיטים נראו חדשים כאילו כמעט ולא השתמשו בהם. ז'קלין נכנסה למטבח הגדול, וקיה אחריה. במטבח היה אי בצבע אפור באמצע והמון כיסאות גבוהים מסביבו. ז'קלין הסתובבה אליה.
"את יכולה לעלות אל טיילור, מתוקה" היא אמרה וקיה התעשתה והסתובבה והחלה לעלות למעלה במהירות.
הקומה למעלה הייתה פחות מסודרת מהקומה למטה, אבל המקום השרה חמימות וביתיות, בשונה מהקומה המסודרת והמתוקתקת שלמטה. היא שמעה רעשים מאחורי אחת הדלתות והחליטה להיכנס.
בפנים היא מצאה את טיילור שרוע על שטיח כחול, ומחזיק שלט שחור לאקס-בוקס כשעל המסך הוקרן משחק כלשהו.
היא השתעלה והוא הסתובב אליה. הוא חייך ועצר את המשחק בכדי לקום אליה ולחבקה.
"היי," אמר לה בחיוך.
"היי," היא ענתה בחיוך גם. הם התנתקו מהחיבוק הקליל וקיה התיישבה על המיטה, בעוד הוא רוכן חזרה על השטיח בכדי לשחק.
"חכי דקה, אני גומר את המשחק ומצטרף אלייך" אמר טיילור ונראה מרוכז במשחק. לפתע המסך כובה, ואז נדלק והחל להשמיע רעשים מוזרים, בעוד קווים של חוסר קליטה מופיעים על המסך.
טיילור הביט במסך במבט מופתע.
"מ…ה?" שאל טיילור, מבולבל.
נשמעו רעשים מעבר החלון ושניהם הפנו את מבטם בשנייה.
"קיה את שומעת אותי?" שמעה קיה לחישה באוזנה. היא לחצה על האוזנייה בעזרת אצבעה, ולחשה 'כן'.
"יש קצר כלשהו אצל משפחת אנדרסון. נעדכן אותך עוד שנייה בעניינים. בינתיים המצלמות מעקב שלנו הפסיקו לעבוד. תבררי מה קורה" אמר הארי, הסוכן שלה. קיה מלמלה כן חלוש וניתקה את אצבעה מהאוזנייה.
"עם מי דיברת?" שאל טיילור והסתובב אליה, מבטו עדיין מבולבל.
"מה? אף אחד." אמרה קיה במהירות ואז התקדמה לעבר הטלוויזיה, מתחילה לבדוק אותה.
"מה את עושה?" שאל טיילור והתקדם לעברה.
"זה באשמתך! הכל באשמתך! חתיכת… אני לא יודעת מה! הרסת את החיים שלי, ואת החיים של טיילור!" שמעו לפתע צעקה מלמטה וטיילור קפא.
"את ממש לא יכולה להאשים אותי בעניין! ז'קלין, את ידעת על זה, ועדיין הסכמת לגדל איתי ביחד ילד, למרות הסיכון. את זו שהרסה את החיים של טיילור, לא אני!" צעק קול גברי.
"לא, לא, לא. אני לא ידעתי שמידת הסיכון היא כזאת גבוהה! מעולם לא הייתי חושבת לסכן את טיילור, ובגלל זה החלטתי משהו. אנחנו עוזבים! מחר בבוקר!" צעקה ז'קלין.
"את לא יכולה לקחת אותו! הוא כל מה שיש לי!" עכשיו קולו של האב נשבר.
הייתה שתיקה קצרה ואז, "זאת בעיה שלך. אתה הרסת את הנישואים האלו, לא אני" אמרה ז'קלין ואז נשמעו טיפופי העקבים שלה על הפרקט.
"את תהרסי אותם בזה שתיקחי מכאן את טיילור" אמר האב.
"אתה הרסת אותם עוד הרבה לפני!" צעקה ז'קלין.
"אז למה התחתנת איתי?!" צעק האב.
"כי אהבתי אותך! אהבתי! בעבר! זהו! עכשיו אני וטיילור עוזבים ואתה לא יכול לעשות שום דבר עם זה!" אמרה ז'קלין והעקבים שלה החלו מתקרבים לעבר החדר בו ישבו טיילור וקיה.
הטלוויזיה חזרה לעבוד אבל קיה וטיילור לא שמו לב אפילו. קיה הייתה המומה במקצת, ופניו של טיילור היו חתומות.
"אני חושבת שאני אלך…" אמרה קיה בשקט. טיילור הרים את מבטו אליה, "את לא צריכה ללכת בגללם…"
היא בלעה את רוקה. המצב היה מביך גם ככה, והיא הייתה חייבת לבדוק מה הקשר בין הקצר במערכות לבין הריב של הוריו של טיילור, ולספר לדיאנה ולג'ייד על גילוייה החדשים.
טיילור התיישב על המיטה ופניו קיבלו הבעת פנים עצובה, מיואשת כמעט. הוא נראה כמו כלבלב עצוב, והיה קשה לא לרחם עליו. היא התיישבה לידו.
הוא נשכב אחורה על המיטה והניח יד אחת תחת עורפו. מבטו הביט במעורפל בתקרה.
"הם רבים מאז שאני בן 13… אבל בחיים אמא שלי לא אמרה שהיא ואני נעזוב את אבא שלי…" אמר טיילור והביט בתקרה. קיה הביטה בו, ובפעם הראשונה מאז פגשה אותו היא הרגישה רצון אמיתי לנשק אותו. תמיד להתקרב אליו ולפלרטט איתו היו המשימה שלה, ועכשיו היא הרגישה שהיא באמת רוצה לעשות את הדברים הללו, ומתוך כוונה אמיתית.
היא נשכבה לצידו והביטה גם היא בתקרה.
"אני יתומה" היא פלטה, ואז עיניה התרחבו בזעזוע למשמע מה שאמרה הרגע. בתור סוכנת חשאית היא ממש לא אמורה לגלות פרטים מעבר לסיפור הכיסוי שלה.
היא סובב את ראשה לעברה וחייך, לא מודע למה שעובר במחשבתה לאור מה שאמרה הרגע.
העיניים הכחולות שלו היממו אותה, והיא פחדה שהיא עומדת להגיד עוד משהו לא מתוכנן, אז היא סובבה את ראשה לצד השני.
"מה קרה?" שאל אותה טיילור.
היא סובבה בחזרה את ראשה לעברו, והוא חייך.
"יש לך עיניים מדהימות" אמרה קיה בחולמנות. 'מה עובר עליי?!' כעסה על עצמה אחרי שקלטה מה שאמרה.
"אני מצטערת" היא אמרה וקמה במהירות מהמיטה, הוא קם אחריה, מתיישב על המיטה.
"הכל בסדר" הוא אמר, משועשע במקצת. הריב של הוריו עדיין היה טרי בזיכרונם של השניים, אבל הם ניסו להתעלם ממנו.
"לא, לא, לא. הכל לא בסדר. אני ממש לא יכולה להגיע למצב שבו אני אומרת דברים מפגרים כמו כל הילדות הטיפשות ומאוהבות האלו" אמרה במהירות ושנייה אחרי זה התחרטה.
"לא שאני מאוהבת" היא אמרה והסתובבה אליו, מבט אשם על פניה. הוא צחק.
"את ממש היסטרית." הוא גיחך וקם לעמוד מולה.
'אסור שלסוכנת כמוני יקרו דברים כאלה! מה עובר עליי?!' כעסה על עצמה.
הוא קירב את פניו אליה והניח את ידו על לחיה.
"טיילור… אנדי…" היא מילמלה, מעבירה את מבטה בערפול משפתיו לעיניו הכחולות המהפנטות. הוא נאנח וחיוכו נמחק. הוא הוריד את ידו מלחיה והתרחק כמה צעדים אחורה. רק עכשיו הבינה קיה שנשימתה עצרה לרגע, ושהיא ממש ממש רוצה שטיילור ינשק אותה.
הוא התיישב על המיטה שלו והרים כדורסל מהריצפה וזרק אותו על הקיר.
היא התיישבה לידו.
"אני לא אוהב אותה כבר.." אמר טיילור, יותר לעצמו מאשר לקיה.
"אבל עומד להיות לכם תינוק ביחד…" השלימה אותו קיה בהיסח הדעת, ושנייה אחרי זה טיילור סובב את מבטו והביט בה בעיניים נדהמות.