ירח אדום פרק-18: עיניים אפורות

הם חזרו עייפים אבל שבעים, איימי הביטה בי כועסת אבל לא דיברה איתי רק עלתה ישר למעלה ומייק אחריה.
"היא עדיין עצבנית עלייך, היית צריכה לראות איך היא התנפלה על הצבי האחרון." אמרה לי פייז' בשקט כשחלפה על פניי וידה מושחלת בידו של קמרון. זה מה שחסר לי, איימי פאסיב-אגרסיבית שמדמיינת שצבי הוא אני.
'אם תדאגי כל כך יהיו לך קמטים כשתזדקני, אני עדיין אוהב אותך אבל זה פחות מושך.' אמר לי אוז ולא יכלתי שלא לחייך.
'אל תדאג אוסקר יש קרמים לדברים כאלה, ודיאטות מיצים.' אמרתי בקול סרקסטי ועליתי למעלה כדי להתלבש. כשירדתי למטה קלסי הכינה ארוחת ערב לכולם ונראתה מעט מוטרדת.
"מה קורה קלסי?" שאלתי לוקחת אחד מתפוחי האדמה שהיו על הדלפק מתחילה לקלף אותו לתוך שקית קטנה.
"כלום, תודה על העזרה." אמרה אחרי ניעור ראש דיסקרטי.
"את לא יכולה לעבוד עליי, אולי אני לא פייז' אבל אני יודעת לראות מישהו שצריך לדבר." אמרתי ונעמדתי לידה יד אחת על כתפה והשנייה נאחזת בדלפק השחור.
"זאת מלודי," היא אמרה בשקט מביטה לסלון בו ישבו דוריאן ומלודי צוחקים ומדברים "נראה לי שהיא מחבבת את דוריאן ובעיקרון אין בנינו משהו רציני כרגע אבל… הרגשתי חיבור ואני לא יודעת מה לעשות." ליבי נצבט כשהיא הביטה לתוך עיניי ובעיניה האפורות צל קטן של כאב. "אבל מי אני שתדבר על זה, אנחנו לא אקסקלוסיבים או משהו. אפילו לא התנשקנו עדיין ואני לא יודעת איך הוא מרגיש כלפיי." המשיכה ופנתה לבצל שקילפה והתחילה לקצוץ.
"קלסי… מלודי דיברה איתי מקודם והזכירה את העובדה שדוריאן מוצא חן בעיניה." אמרתי בוידוי והיא נראתה פגועה מעט.
"או… בסדר." אמרה בשקט וראיתי את הדמעות נקוות בעיניה.
"אני אמרתי לה שנראה לי שיש משהו בניכם, אל תבכי קלסי בבקשה." אמרתי בשקט מביטה בצלקת שעוברת מעל העין הימנית שלה.
"באמת לונה? את חושבת שאני מוצאת חן בעיניו?" היא שאלה ועיניה נוצצות מהדמעות ומתקווה.
"בטח! אני רואה איך הוא מביט בך, ואיך הוא מגמגם כשהוא מדבר איתך. בפעם הראשונה שהוא ראה אותי הוא גמגם ככה ואז כשהוא הבין שאני עם אוז הוא הפסיק." אמרתי והבטתי בו ומלודי. "הוא לא מגמגם טיפה אפילו, הוא מדבר איתה כאילו היא אחותו או חברת ילדות שלו." אמרתי וקלסי נראתה מעודדת יותר.
"תודה לונה, הייתי צריכה את זה." היא אמרה ומחתה את עיניה בשרוול חולצתה.
"אין על מה, עכשיו בואי נבשל, יש לנו להקה להאכיל." אמרתי וחזרתי לתפוחי האדמה. הארוחה הייתה מדהימה וראיתי שקלסי התיישבה ליד דוריאן וחייכה אליו כל הזמן ואז עלו למעלה מחזיקים ידיים.
"לונה, השיחה שלנו לא הסתיימה מאז הבוקר." אמרה לי איימי והחזיקה את ידי בחוזקה.
"לא צריך לכבול אותי אני לא אברח הפעם, אני צריכה להתמודד עם הבעיות שלי בשלב כלשהו." אמרתי משתחררת מאחיזת הברזל שלה משפשפת את פרק ידי.
"מה שעשית הוא פזיז וטיפשי! את אמורה לדעת טוב יותר מזה, את אמורה ללמוד יותר טוב מזה!." אמרה לי בקול תקי אבל לא צעקה כמו מקודם.
"אני מבינה את זה אבל הייתי חייבת לעשות משהו, אני לא יכולה לשבת ללא מעש מחכה שהוא יגיע. אני לא מסוגלת לחשוב על האפשרות שכל רגע הוא יבוא ויעשה משהו לי או לאוז או לכל אחד מהלהקה! או יותר גרועה לאחותי וללהקה שלה!" אמרתי וגוש חסם את גרוני כשניסיתי לא לדמוע.
"אני מבינה את החששות שלך, אנחנו נעשה משהו בנוגע למכשף שלך-"
"רוג'ר." קטעתי אותה "קוראים לו רוג'ר."
"- רוג'ר אז, אבל בנתיים נעזור למלודי עם הבעיה שלה." אמרה והלכה חזרה לסלון.
'את יודעת מה הבנתי לונה?' שאל אותי אוז.
'מה הבנת אוסקר?' שאלתי בגיחוח.
'את לא עשית כלים אפילו פעם אחת בבית הזה בכל הזמן שאנחנו כאן.' אמר בצחוק ותפס אותי בחיבוק מאחור.
"טוב, אני אעשה אותם עכשיו. רוצה לצפות בי, אני יכולה לעשות לך שידור חוזר מהמקלחת." אמרתי בצחוק והוא נישק את ראשי.
"מה שתרצי לונה, אני אוהב אותך בכל מקרה." אמר ושטפנו כלים ביחד.