טעויות העבר | פרק 1
פרק 1 :
אני יודעת שכולם רוצים שאני יגיד שזה אשמתי, אבל לא, אני לא יגיד.. אני לא אשמה בשום דבר, זה הם, זה הכל הם, הם הרסו ורמסו אותי, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, דקה אחרי דקה ושניה אחרי שניה.
בהתחלה הכל היה חלק, בסדר, רגוע, היינו אנחנו מול כל העולם, היינו החדשות, אלו שלא מכירות אף אחד, שתמיד יהיו ביחד לא משנה מה, כנראה הייתי נאיבית, יותר מידי נאיבית, האמנתי שאת שם לצדי, שבאמת אכפת לך ממני, שהחברות שלנו יותר חשובה מכוח, ומפופולריות, מסיבות ובנים.
אז שוב טעיתי, פעם אחרי פעם אותה בגידה את בוגדת בי, אותה דקירה באותו מקום, וכל פעם הוא חד וכואב יותר מפעם קודמת לו.
היום אני חוזרת שוב לאותו מקום כמו מקודם, לאותם אנשים כמו של פעם, ואני שואלת את עצמי, אין אני מזוכיסטית, אין אני אוהבת את הכאב, ומעריצה אותו?, אני שואלת אותך שאת הבן אדם שהיה הכי קרוב אליי, ועדיין קרוב אליי, מבחינתי בכל מקרה, את השתנת עם השנים אבל אני מניחה שככה היית תמיד, ידעת מה להגיד לי ואיך להגיד לי שאני יאמין לך פעם אחרי פעם, אני חושבת על זה ואני מתמלאת כעס ועצבים, אבל מצד שני אני מרגישה געגועים חזקים אלייך, אל מה שאנחנו היינו לפני שנכנסנו למאורת הנחשים האלו כמו שאמרת בפעם הראשונה, לפני שפתחת את תיבת הפנדורה הזאת.
אז כן, אמרו לנו להוציא הכל במכתב, שממוען לאלו שאכזבו אותנו ופגעו בנו, אלו שאנחנו מתגעגעים אליהם.
את אחת מאלו שאני מתגעגעת, זוכרת את היום שהגענו לשם, היית כל כך מאושרת ושמחה על התחלה חדשה, אני לא כל כך, את יודעת איך אני עם התחלות חדשות.
את כרגיל התחברת לכולם כל כך מהר, לי לקח זמן.. התחברנו לאנשים שונים, כמו שאת אומרת את התחברת ל"מלכי הכיתה" ואני "ללוזרים" של הכיתה, עד היום זה מצחיק אותי הביטויים האלו, מלך ומלכה, ולוזרים, ואפסים, חנונים ונרד כמו שאת אומרת, אבל אלו ה"נרדים", החנונים, הם חברים יותר טובים ממה שאת והם היו ויהיו אי פעם.
אני מקווה שיגיע היום שבו נהיה כמו פעם, את יודעת שאני סולחת בקלות ולא נוטרת טינה, אבל אני מקווה שהמכתב הזה יאיר אותך, ותראי מה עשית, ואיך אני מרגישה.
אני במקום הזה חודשים, ואני חוזרת לשנה החדשה, האחרונה, אני מקווה שהוא יעבור חלק ובלי בעיות, שנראה אחת את השנייה, ונדבר ונצחק כמו תמיד.
צחוקך המתגלגל והעוצמתי והמדביק, אני שומעת אותו בקלטות שלנו שהיינו קטנות, אני ממליצה לך לראות את אחד הקלטות האלו, שתיזכרי בנו, ואולי תהיי פה, שאני משתחררת, אני מקווה לראות אותך, אבל בכל מקרה אני בחיים לא יוותר עלייך, עלינו, כל החברות הגדולה שיש בינינו, ואני יודעת שגם את מרגישה את זה, גם את רוצה את זה שוב, כי גם את לא שמחה ומאושרת.
אוהבת אותך תמיד.
תגובות (2)
אהבי את הרעיון ואת מה שקראתי עד עכשיו. מצפה להמשך.
חוץ מזה יש שגיאות קטנות כמו א' העתיד שאת טועה בה, נגיד לא אוותר ולא לא יוותר ולא אגיד ולא לא יגיד, וגם הקלטה זו נקבה, כך שאת אחת ההקלטות. אבל שגיאות קטנטנות שגם אני וגם אחרים עושים, ככה שזה כלום
זה לא כלום. זה פשוט יותר מובן ופחות נורא.
יחסית לסיפור ראשון (ומען האמת, לסיפורים בכלל) השאר היה יפה. תמשיכי!