אווטאר- האגדה של ג’ק- פרק 2

הנבואה חלק ב
"אולי תיצור קשר עם האווטארים הקודמים, אולי הם ידעו?" הציעה ג'ול קיי, כולם התכנסו בסלון, חלק התיישבו על הספה וחלק על הרצפה,
"זה לא כזה פשוט, ובקרב עם אונלק וקורה, היא איבדה את הקשר שלה עם כל האווטארים הקודמים"
אמר ג'ק, הוא שילב את זרועותיו,
"אבל לא איבדת קשר עם אווטאר קורה, נכון?" שאלה אליס,
"זה לא כזה פשוט לתקשר עם האווטאר שלפניך" אמר ג'ק,
"אנג הצליח די טוב עם זה" אמר מילו,
"חשבתי שאתה אמור לעזור" ג'ק התחיל להתעצבן,
"למה אתה עצבני?" שאלה קיירה, היא התקרבה לעבר ג'ק,
"אני לא עצבני!" אמר ג'ק בעצבנות,
"הכול בסדר" אמר ביל,
"לא! הכול לא בסדר, אני רק לפני כמה ימים הגעתי לרפבליק סיטי, אני עדיין לא יודע את כל היסודות! ועומדת לפרוץ מלחמה, ואין לי שום מושג על מה מדברת הנבואה המטומטמת הזאת" אמר ג'ק בכעס, הוא התנשף מרוב הדיבור המהיר שלו,
"ובנוסף לכל זה" הוא המשיך להתנשף,
"אני לא בחרתי להיות אווטאר, אני לא רצתי להיות אווטאר" הוסיף וסיים את דבריו, והתקדם לעבר הדלת,
"העולם בחר בך" אמר מילו וקם ממקומו,
"העולם עשה טעות" אמר ג'ק והלך.
*****
ג'ק ישב על צוק שהוא הכין מכשפות אדמה והסתכל על הנוף, על ההרים המושלגים שבקצה השני, על רפבליק סיטי, על הבניינים, ועל כל האנשים שתלויים בו,
"אני שונא להיות אווטאר" אמר ג'ק,
"מה אם אכשל? מה אם לא אצליח לעצור את המלחמה שעתידה לבוא?" דיבר לאוויר, כאילו שזה עזר,
"אז תקרא לי" הוא שמע קול מאחוריו, הוא סיבב את מבטו,
זו הייתה קורה.
"קורה? איך?" שאל ג'ק בבלבול,
"אתה האווטאר, עליך החובה הגדולה, והמעיקה הזאת" אמרה והתיישבה ליד ג'ק,
"תאמין לי, אני הייתי מעדיפה פשוט לוותר על זה" אמרה קורה והסתכלה על ג'ק,
"אבל דווקא אז, שאתה עומד להישבר, תיזכר בכל הדברים הטובים שקרו לך, תיזכר על מה אתה נלחם, בשביל מי אתה נלחם" אמרה קורה, פלשבקים של שרפה, ואישה נהרגת עברו בזיכרונותיו של ג'ק, דמעות יצאו מעיניו,
"את חייבת לעזור לי, מה אם אני אכשל, מה אם לא אצליח לעצור את המלחמה הזאת" אמר ג'ק והביט בקורה,
"אתה לא תיכשל, אני מאמינה בך, ואני מאמינה שגם אנג וכל האווטארים הקודמים מאמינים בך. וחוץ מזה, אתה יושב ומתלונן פה, בזמן שהמורים החדשים שלך מחכים לך, שתבוא ותלמד מהם, הם סומכים עליך, כמו כל העולם הזה" אמרה קורה ונעלמה.
"את צודקת, הגיע הזמן שלי, כאווטאר. המלחמה לא תקרה, אני יעצור אותה, לפני שהיא תתחיל בכלל" אמר ג'ק ויצר מדרגות מכשפות אדמה שהורידו אותו עד למטה מהצוק, הוא רץ לעבר חבריו.
"בואו נתחיל" אמר ג'ק מתנשף קולו, הוא הביט בחבריו, והם בו, וקיירה חייכה אליו.
****
"מים זה כשף מאוד עדין, עלייך להיות מרוכז כל הזמן, אך ורק במים, בתנועות שלך, אתה צריך להיות קל, לרוקן את מחשבותייך" אמרה קיירה, היא יצרה כדור מים, ואחיה היה לידה ועשה בדיוק כמוה,
"אל תדאג עם זה לא מצליח לך בפעם הראשונה, זה תמיד לוקח זמן" אמר ביל וחייך,
'להיות קל, לרוקן את מחשבותיי, ריכוז' חשב לעצמו ג'ק, הוא הזיז את ידו מצד לצד בעדינות, והכדור מים נוצר, רייקה חייכה, וכך גם ביל, ג'ק פשוט עצם את עיניו, ברגע שפקח אותם הפלשבקים חזרו,
אש, בית נשרף, צרחות, גופות של ילדים צעירים, ואישה נשרפת למוות,
"לא!" צרח ג'ק, הוא שם את ידיו על ראשו כדי לעצור את זה, הכדור מים התפרק מיד,
"די!!" צרח ג'ק,
"תעשו שזה יפסיק" הוא המשיך לצרוח, והצרחות של הילדים הצעירים מהדהדים בראשו,
"תפסיקו את זה!" הוא צרח ועיניו נהיו צחורות, רוח עוצמתית התפרצה, והעיפה את התאומים על הקיר,
"לא!!" ג'ק צרח, המקום רעד כולו,
"אנחנו חייבים לעוף מפה" אמר ביל,
"לא, אני לא משאירה אותו כאן" אמרה רייקה, היא התקדמה לעבר ג'ק, הרוח חזקה, ורייקה בקושי מצליחה להתקדם עוד יותר,
"ג'ק, הכול יהיה בסדר, אנחנו נעזור לך! תן לנו לעזור לך!" צרחה רייקה, הרוח נרגעה, וג'ק נפל על הרצפה, רייקה רצה לעברו, היא הניחה את ראשו על ידה הימנית וידה השמאלית על הלחי שלו,
"הי הכול בסדר?" שאל מילו, פלין ,אליס, תום, וכל האחרים היו שם,
"מה קרה?" שאלה אליס והתקרבה לעבר רייקה,
"רייקה?" שאלה אליס, היא צעדה לאט והביטה ברייקה, שמתפללת שיתעורר,
"מה קרה כאן?" שאל מילו,
"אני לא יודע, הוא רגע אחד למד איתנו, ברגע השני הוא התחיל להשתגע ולזהור,
"מצב אווטאר" אמר מילו,
"הוא חי, הוא בעולם הרוחות" הוסיף מילו
****
נקודת מבט ג'ק
"איפה אני?" שאלתי וגירדתי מעט את שיערי, הייתי ליד סלע כלשהו, הצצתי מה יש מאחורי הסלע, אש, כפרים ובניינים הרוסים, כשפים עם גלימות שחורות תקפו את אליס, תום, ג'ול קיי, פלין, מילו, רייקה, ביל, ואני, רק שידעתי את כל ארבעת הכשפים,
"אני בעתיד?" שאלתי את עצמי,
"פיטר, אתה לא חייב לעשות את זה" אמר ג'ק מהעתיד,
"אני כשף אפל, אני משרת את היאנג, רפבליק סיטי תהיה מחוצה, אחרי שאחסל את כולכם" אמר פיטר,
"תסתכל על זה" הוסיף פיטר בעודו מביט בי מהעתיד שכוב על הרצפה מגואל בדם, חיילים שהיו דומים במראה לפיטר הזה נלחמו בכל החבורה, וזה היה נראה כאילו החבורה עומדת להפסיד,
"לא הצלחת למנוע את המלחמה, ועכשיו אתה תמות" אמר פיטר, הוא יצר אש שחורה מידו ונתן בי מהעתיד אגרופים, אני מהעתיד ניסיתי להתנגד, אבל הוא היה חזק מדיי,
"זה לא משנה את העובדה, גם אם תהרוג אותי, עדיין יבוא אווטאר חדש" ג'ק מהעתיד אמר,
"אתה צודק, ולכן אני יחסל את כל כשפי האש,כי אם אני לא טועה, האומה הבאה היא אומת האש לא?" הוא צחק, חבריי שכבו ללא תנועה, ואז פיטר נתן אגרוף אחד חזק לי מהעתיד ואז התעוררתי,

התנשפתי כולי, קיירה הייתה קרובה אליי,
"הוא התעורר" היא אמרה,
"תודה לאל" היא חייכה וחיבקה אותי,
"זה רע, זה מאוד רע" אמרתי,
"מה קרה?" שאל מילו,
"אני ראיתי את העתיד, אנשי שקוראים להם כשפי אופל יפלשו לרפבליק סיטי, ואף אחד מאיתנו לא הצליח לעצור אותם, אני חייב ללמוד את ארבעת הכשפים, ולהתחזק אפילו יותר כדי שמה שראיתי לא יקרה" אמרתי, לא הזכרתי את פיטר הזה, אבל ידעתי שהייתי אמור,
"מה ראית?" שאל אותי פלין,
"את כולכם" אמרתי ולא יכולתי לומר את המשפט אחרון,
"מתים" לבסוף אמרתי את זה והשפלתי מבט.