ירח אדום פרק-17: שאלה

הוא עושה מה שהוא מבטיח והוא הסתכל עליי כשעשיתי כביסה וקיפלתי אותה.
"אתה עקשן רצח אתה יודע את זה נכון?" שאלתי אותו כשלקחתי ערימות של כביסה בידיים והוא לקח את השאר משאיר את חולצתו על השולחן.
"אני מעדיף את המושג מתמיד תודה לך." אמר בחיוך ופתח לי את הדלת שאוכל להיכנס.
"דביל." אמרתי בגיחוח והנחתי את הבגדים בארון לוקחת את השאר מאוז ומסדרת לפי צבעים.
"בואי, משעמם לי לבד כאן." אמר והסתובבתי אליו הוא שכב על המיטה שלי עם הרגלים מסוכלות על מסגרת העץ.
"אתה לא נח לרגע נכון?" שאלתי משלבת את ידיי ונשענת על הארון הסגור מאחוריי.
"הי, אני נער בן תשע עשרה תעשי לי טובה." אמר בחיוך טיפשי ובעיניו הכחולות ניצוץ שובב. אני לא יכולה לעצור את הצחוק שעולה בגרוני ואני מסמיקה מעט.
"וחוץ מזה את כל כך יפה שאני לא יכול להתאפק." אמר וקם מהמיטה הולך לכיווני.
"לפעמים אתה ממש מעצבן אתה יודע את זה?" שאלתי אותו כשחיבק אותי ונישק את הצוואר שלי.
"אבל את אוהבת אותי בכל מקרה." אמר ברכות ונישק אותי שוב. תליתי את ידיי על צווארו והוא חפן אותי קרוב אליו מעביר יד בשיערי וביד האחרת מלטף את גבי מעביר אותה למעלה ולמטה עד שהוריד את החולצה שלי. העברתי את ידיי על חזהו החם והוא הביט לתוך עיני בכזאת עוצמה שפחדתי למצמץ.
**************************************************************************************

'איך לא ימאס לנו מזה בסוף אחרי שנתחתן?' שאלתי אותו עדיין מנסה להחזיר את קצב הנשימה שלי לסדיר וכך גם את קצב ליבי.
'לי לא ימאס ממך אף פעם.' אמר מתנשף לידי וזיעה גורמת לשיערו להתקרזל בחום החדר.
'טוב אני הולכת להתקלח, אל תעקוב אחריי.' אמרתי לו בולעת רוק וכמה לשירותים.
'אני לא מבטיח כלום.' אמר וצחקתי, לא נראה לי הכרתי מישהו שיכול להצחיק אותי כל כך בקלות. המקלחת הקרה החזירה אנרגיה לגוף העייף שלי ולפי השמש השוקעת השעה מאד מאוחרת בערב.
'הם חזרו, שמעתי את דלת הכניסה.' אמר לי אוז ונכנס לשירותים כשעטפתי את עצמי במגבת.
"פיספסת את הכיף." אמרתי לו בקול הכי סקסי שיכלתי לעשות והוא הביט בי במבט כלבלב נעלב ונישק אותי ברכות.
"אולי תעשי לי שידור חוזר?" שאל והביט בי.
"אולי בפעם אחרת, תתקלח." אמרתי לו מנשקת אותו במהירות לוקחת חולצה ישנה ותחתונים נקיים מהארון ויורדת למטה לשתות קצת מים.
"לונה!" אמרה מלודי.
"הי." אמרתי בהפתעה ושילבתי את ידיי מעל החזה שלי במבוכה.
"האחרים עוד לא חזרו זה רק אני ודוריאן." אמרה בחיוך ביישן לא הורדתי את ידיי וקיללתי את עצמי בשקט שלא שמתי מכנסיים או חזיה.
"הם יחזרו בקרוב, אולי הם לא מצאו משהו לצוד באזור אז הלכו יותר לתוך היער." אמרתי בקלילות מבטלת את הדאגות שלה.
"או.. אוקיי. יש לי שאלה בשבילך." היא אמרה, וואו אי אפשר להיפטר ממנה.
"כו מה קורה?" שאלתי הולכת למקרר מוציאה בקבוק מים שותה ממנו ומשלבת את ידיי בחזרה.
"דוריאן.. הוא פנוי?" שאלה מסמיקה קלות וקולה רך. וואו הולך לדוריאן בזמן האחרון.
"נראה לי שהוא עם קלסי אבל אני לא בטוחה, אם את רוצה אני אברר לך." אמרתי ופניה נאורו כמו ילד שקיבל את הממתק האהוב עליו, לא יכלתי שלא לחייך למראה הזה.
"תודה לונה!!! את לא יודעת כמה זה מביך אותי." אמרה וחיבקה אותי חזק, זה מה שהייתי צריכה עכשיו.
"אין על מה מלודי ועכשיו אם תסלחי לי אני הולכת לקבור את עצמי." אמרתי והתנתקתי ממנה. היא חייכה וגיחחה קצת מסדרת את שיערה הורוד שהזדקר לכל עבר.
"השאר יגיעו בקרוב אז כדאי שתתלבשי קצת." היא אמרה והלכה לסלון שבו ישב דוריאן מביט מחוץ לחלון.