מרוסקת לגזרים.

תקועה.
הכל תקוע, עמוק עמוק בבוץ.
אני מרגישה כאילו מישהו עצר את הזמן, הכל מרגיש כמו נצח, אבל שום דבר לא מתקדם פה,
שום דבר לא מתקדם בחיים שלי.
ודווקא היום, העליתי על פניי חיוך זחוח כי סוף סוף משהו הולך לזוז פה, אבל לא…זה לא קרה.
תקראו לזה הגורל, תגידו זה אלוה-ים…כל אחד עם המילים היפות שלו, כל אחד עם מילות העידוד שלו, ובאמת אני מעריכה…אבל אל תצפו ממני לקבל הכל באהבה, לא כשהכל נהיה דפוק יותר מאי פעם.
כי לך יש את החבר, לך יש את הכסף, לך יש משפחה תומכת, את יודעת מה לעשות עם עצמך לעזאזל, את לא אבודה, טוב לפחות לא כמוני…
אז אמרו לי היום מספר פעמים, 'אביה את תראי, זה הכל לטובה…' ואני מחייכת חיוך עצוב, היו ימים שאני הייתי אומרת את המשפט הזה לעצמי, אומרת אותו לאחרים…אבל היום, בתקופה הזאת של החיים זה קצת אחרת, ממתי נעשיתי כל כך אובדת עצות, חסרת כל תקווה?
אה…מתי שהיא נכחדה לה…
אז היום מתנגן לי בראש משפט דומה אך קצת שונה-
They say bad things happen for a reason
But not wise words gonna stop the bleeding
אז כן, אני שומעת עכשיו את השיר האהוב עלי של The Script בחיים לא חשבתי שהוא יקבל משמעות כל כך בחיים שלי, אז תרימו גבה ותגידו 'כאילו השיר הזה יגרום לה להרגיש יותר טוב…'
ואולי אתם צודקים, אבל לפחות כשאני מקשיבה לשיר אני מרגישה סוף סוף כאילו מישהו באמת מבין אותי, מישהו עובר את אותו דבר, מה לעשות 'צרת רבים חצי נחמה…'

אני באמת מרגישה כמו שהשיר אומר- עדין בחיים אבל בקושי נושמת,
מתפללת לאלוהים שאני לא מאמינה בו- לא 'לא מאמינה' יותר נכון כבר חושבת שהוא די נטש אותה…
והזמן שלי קצוב, הלב שבור…
והשיר הזה בשבילי הוא לא שיר אהבה, הוא שיר געגועים לאביה של פעם, לחיים של פעם.
אביה של פעם הרגישה חופשיה, היו לה ימים נהדרים לא בגלל שהכל הלך לה טוב…אלא בגלל שזאת הייתה אביה שונה, אביה אחרת.
לאותה אביה לא היו בעיות שינה, היא לא הייתה נשארת ערה עד השעות הקטנות של הלילה. המחשבות הדיכאוניות, התהייה של למה לעזאזל אני לא נרדמת?! הוחלפו בחלומות פז…
אז מה לעזאזל אני אמורה לעשות שהחלק הכי טוב בי נשאר שם? מאחור?
איך פעם הייתי בסדר ועכשיו מרגישה כעומדת להיחנק? יותר נכון מקווה לזה…
אז היא ממשיכה הלאה ואני מתאבלת,
אצלה נשאר הלב, המזוודות, היכולת לאהוב, היכולת להשלים עם עצמה.
אצלי נשאר חור, אשמה,
אצלי כבר לא נשאר לאן ליפול,
אבל מה הטעם אם אני גם ככה מרוסקת לגזרים?!