אחריי המוות

האם תהיתם איזה חיים יש אחרי המוות? ובכן, אני יכולה להגיד לכם. אני לא ילדה רגילה, יצרו אותי בכוונה לניסויים. חשבתם שניסויים בבני אדם נגמרו? אז תנו לי לחדש לכם, מתחת לבית החולים יש מקום שקוראים לו "מרתף" אך למען האמת, זה כלא, כלא של ניסויים בבני אדם.
קוראים לי ויאטה (viata) משמעותו חיים ברומנית, קצת אירוני לא? משום שכל החיים שלי לא באמת חייתי. אני אפילו לא מרגישה חיה, יותר בכיוון של מתה.
אני הייתי תינוקת רגילה, עם שתי ידיים ולא שש, שתי רגליים ולא שלוש. ההורים שלי השתתפו בתוכנית מיוחדת על מנת להצליח להוליד ילדים, אבל הם לא ידעו שזה יעלה בחייהם. האנשים שחטפו אותי רצחו את ההורים שלי. מאז אותו היום כל מה שאני זוכרת זה כאב.
לפני כשנתיים הם הכניסו לחדר הלבן, השכיבו אותי על מיטה וקשרו אותי, לפני כן הם הזריקו לי סם הרגעה בשביל שלא אאבק בהם, שכבתי שם חסרת אונים. חיברו אליי צינורת אל כל חלקי גופי, וגילחו את שיערי הארוך, שמו לי קסדה ואז אני זוכרת שעיניי נעצמו ולא נפקחו יותר.
ראיתי את המוות מול העיניים שלי, היו שם שתי דלתות על אחת מהם היה כתוב "חיים" ועל השנייה "מוות",
נכנסתי לחיים, חשבתי שזה ייתן לי הזדמנות שנייה לחיות אבל זה לא, אני מתה ושום דבר לא ישנה את זה.
ראיתי איך קברו אותי כמו עוד אחת חסרת ערך, שנאתי אותם, שנאתי את התחושה הזאת שאני לא יכולה להמשיך הלאה.
אני תקועה, תקועה בין עולם החיים למוות. אני רואה אתכם אבל אתם לא אותי, לפעמים זה טוב, אך לרוב זה רע.