אהבה זו לו אגדה פרק 17

תודה רבה על התגובות והדירוגים בפרק הקודם אני ממש מעריכה את זה :) אוקי, אז מעכשיו העניינים הולכים להתחמם בין אן ואלכס, ונראה מה מצפה להם… ממש עכשיו.

"נו, בוא כבר!" לחשתי לאלכס וניסיתי לגרום לו להיכנס לכיתה, שלפחות נספיק להגיע לשעה שנייה.
"שנייה, נשיקה קטנה לא תעקב אותנו!" הוא נישק אותי, ושוב הרגשתי בשמיים. שפתיו הרכות נלחצו כנגד שלי, ואני יודעת שאני ישמע קצת קיטשית, אבחל הוא מנשק כל כך טוב! יכולתי להתנשק איתו כל היום, חוץ מהעובדה שאנחנו חייבים להיכנס לכיתה לפני הצלצול של השעה השנייה.
"טוב, בוא, ניכנס." אמרתי תוך כדי נשיקה.
"רגע," הוא השיב לי תוך כדי נשיקה. הוא מיצה את הרגע במשך כמה שניות ואז התנתק ממני. "עכשיו אפשר להיכנס." הוא חייך מתנשף.
"תודה." התנשפתי ופתחתי את הדלת. למזלי, המורה עדיין לא הגיע. החדשות הרעות- כל התלמידים נעצו בנו מבטים כי לא היינו כאן בשעה ראשונה.
אני ואלכס מיהרנו למקומות שלנו ולא יצרנו קשר עין עם החברים שלנו. התיישבנו בדיוק שהמורה נכנסה בדלת.
"אלכס, אנבל, אני שמחה שהצטרפתם אילנו. איפה בדיוק הייתם במשך השעה הראשונה?" המורה שאלה, ואני בטוחה שגם היא וגם הכיתה רוצים לדעת.
"דיברנו עם המנהל." אלכס ענה.
"כן, בגלל… סיבות, ודברים כאלה." עניתי גם.
המורה הנהנה באטיות. "בסדר."
שנינו חייכנו חיוכים מאולצים.
" עכשיו, כולם להוציא מחברות ולהעתיק מהלוח." היא פנתה לכיתה, והסתובבה לכיוון הלוח.
" 'בגלל סיבות ודברים כאלה' ?" אלכס לחש באוזן שלי.
"מה אתה רוצה שאני יגיד? אני לא טובה בלשקר!" התלוננתי בלחש והתחלתי להעתיק מהלוח.
"אבל את טובה בלנשק, זה גם משהו."
למרות המבוכה הקלה, צחקקתי בקלילות והמשכתי להעתיק מהלוח. בזמן שהעתקתי, פיסת נייר מקופלת נחתה ליד היד שלי. הבטי מסביב וניסיתי לגלות מי זרק לי את זה, אבל כולם היו שקועים בהעתקה מהלוח.
פתחתי את הפתק וקראתי את תוכנו: 'איפה היית בשעה ראשונה?! דאגתי לך! -מור'
נאנחתי. מור היא כמו דודה פולנייה. רשמתי לה: ' לא עכשיו' וזרקתי את הפתק חזרה אליה. כדי שאני יספר לה?
"הי, את בסדר?" אלכס לחש לי והמשיך לכתוב.
"כן, למה אתה שואל?" לחשתי לו חזרה.
הוא חיכה שהמורה תפסיק לנעוץ מבטים בכיוון שלנו ואז דיבר: "את נראית עצבנית."
"מור חוקרת." עניתי בפשטות וניסיתי לעמוד בקצב של המורה שכתבה.
"הבנתי." הוא לחש ולחץ את ידי בשביל עידוד.
חייכתי אליו והמשכתי להעתיק מהלוח.

"סוף סוף! חשבתי שהיום לא יגמר!" מור קראה שהפעמון צילצל ובישר את סוף היום.
"למה, המבחן בחשבון היה עד כדי כך גרוע?" אמה שאלה אותה והכניסה את הדברים שלה לתיק.
"הלו? את יודעת שחשבון זה לא הצד החזק שלי!" מור התלוננה והניפה את התיק על גבה.
"אבל נראה לי שפלרטוטים כן." צחקתי ונשענתי על השולחן
"אוקי, מה זה היה אמור להביע?"
"סאם התקשר אלי היום בבוקר," הבטי לכיוון אלכס שניסה להסתיר את הקנאה שעלתה לפניו. "ואף פעם לא שמעתי אותו כל כך שמח. אין לי מושג מה עשית, אבל הבחור מאוהב עד הגג."
מור התחילה להאדים עם חיוך מרוח לה על הפנים. "מה… באמת?"
"ברור! אני מכירה את הבן דוד שלי כמו הכף יד שלי." אמרתי את זה כמובן מאליו.
"וואו, רגע." אלכס התפרץ לשיחה, מבולבל אך שמחץ "בן דוד?"
"כן, סאם הוא הבן דוד שלה, לא ידעת?" אמה שאלה מבולבלת.
החיוך של אלכס היה ענקי, אבל הוא ניסה להבליע אותו. "לא, ברור שידעתי!"
הוא לא ידע. זה למה הוא כל כך קנאה בסאם! הוא רואה אותי ואת סאם קרובים- איך הוא לא יחשוב שאנחנו זוג?
"טוב, בואו נצא מכאן לפני שנשתקע כאן כל אחר הצהריים." אמה אמרה והלכה לכיוון הדלת.
"כן, אני גם צריכה לשמור על אחי הקטן. נדבר?" היא שאלה אותי.
הנהנתי והיא יצאה מהדלת.
"אז," אלכס הביט מסביב ווידא שאף אחד לא בסביבה. "אתם בני דודים?"
"מה חשבת? גם אם הוא לא היה בן דוד שלי, לא הייתי יוצאת איתו. הוא לא הטעם שלי." משכתי בכתפיי.
"אז מה כן הטעם שלך? אני?" הוא חייך חיוך צדדי.
"אולי כן, אולי לא." עניתי תשובה בלתי מוסברת והלכתי לכיוון הדלת.
"הי, לאיפה את הולכת?" הוא עקב אחרי.
"הביתה, אני צריכה להיות שם שהתאומים חוזרים מהחוג שלהם." אמרתי כמובן מאליו.
"לא, התכוונתי לאיפה את הולכת בלי זה?" הוא שאל ועצר אותי, מסובב אותי אליו ושפתיו פגשו בשלי בשנייה.
אהבתי את השטויות הקיטשיות שלו, הוא לא כזה חרא כמו שהוא נראה במבט ראשון.
התנשקנו במשך כמה דקות עד שעצרתי בשביל לקחת אוויר. "אוקי, נמשיך בזמן אחר, אני חייבת לחזור הביתה."
"נראה אותך מחר," הוא נשק לי פעם אחת אחרונה, נשיקה רכה ומתוקה שאהבתי כל כך. "בי, יפיפייה."
יצאתי מהכיתה והלכתי לאורך המסדרון, בדרכי הביתה.

-נקודת המבט של אלכס-
הגעתי הביתה, וגיליתי שאמא נמצאת בבית. היא לא אמורה להיות בבית, היא עכשיו אמורה להיות בעבודה.
"אמא? מה את עושה כאן?" שאלתי שנכנסתי בדלת.
היא הרימה את ראשה וראיתי את הדמעות שזלגו מענייה.
צבט לי בלב. אין דבר יותר כואב זה מלראות את אמא בוכה. "אמא, מה קרה?" שאלתי וחיבקתי אותה.
"רבתי… רבתי עם ריק." היא החניקה יפחה. "והוא.. עזב, ועדיין לא חזר."
"אמא, אל תבכי. אני בטוח שהוא יחזור. אם הוא באמת אוהב אותך, הוא בחיים לא יעזוב אותך ככה. עכשיו תפסיקי לבכות, ותתחילי לחייך קצת." הזזתי את החום מענייה החומות והדומעות וחייכתי אליה. אפילו שהיא אמא שלי, אני לא דומה לה בכלל במראה החיצוני, אבל מבחינת אישיות- אנחנו כמו זוג תאומים. אולי בגלל שהיא זאת שגידלה אותי כל השנים האלה בלי אף אחד שיעזור לה חוץ משירותי הרווחה.
היא לא יכלה שלא להחזיר חיוך חזרה. "אלכס, חמוד, אתה יכול להכין לי תה?" היא ביקשה.
"ברור, הכל בשבילך." נישקתי את ראשה ורצתי למטבח להכין לה תה.
אמא שלי היא נקודת החולשה שלי. שפוגעים בה, פוגעים בי. אני לא מוכן לעבור על זה בשתיקה, ריק עוד ישלם על זה שגרם לאמא שלי לבכות. סיימתי להכין לה את התה והבאתי לה אותו, וצופה בה בעודה מוחה דמעות מענייה ונושמת נשימות נרעדות.
"אמא, אני נשבע לך שאני תופס את ריק, הוא יחטוף כזה-"
"לא, אלכס. אני לא רוצה שתרביץ לו, אני לא רוצה שתתערב בזה." היא ביקשה.
"אמא, פגעו בך פעם אחת. אני לא יתן שזה יקרה שוב. את מבינה?" הבהרתי לה.
"אלכס, אני לא רוצה בעיות. אתה לא מתעסק עם ריק, וזהו." היא קבעה.
"אמא-"
"אלכס, אני מתחננת, אני לא רוצה עוד צרות!" היא הרימה טיפה את קולה.
נשמתי עמוק. " בסדר. אבל אני עדיין הולך לדבר איתו."
"אלכס-"
"וזה לא נתון לוויכוח! זה הפעם האחרונה שמישהו פוגע שאמא שלי." אמרתי והלכתי לכיוון החדר, טורק את הדלת בכוח. ריק הזבל הזה, מההתחלה ידעתי שזה יגיע למצב הזה. אולי הוא אוהב אותה, אבל תמיד מגיע הקטע שהוא עוזב והיא שבורת לב. לפחות הוא יותר טוב מאבא שלי…
צלצול קטע את מחשבותיי. על הצג היה רשום 'אן'. חיוך קטן עלה על פני, ועניתי לטלפון.
"הלו?"
"הי." היא אמרה מהצד השני של הקו.
"מה יש? את נשמעת מצוברחת." אמרתי לה והתיישבתי על הכיסא של המחשב.
"לא, רק משועממת. ליאורה לקחה את התאומים לקניות או משהו אחרי החוג, אז אני בבית לבד."
"תגידי, את רומזת לי משהו?" שאלתי בקול תחמני.
"מה יש לי לרמוז?" היא שאלה, ונראה לי שהייתה מעט ציניות בקולה.
"את רוצה שאני יבוא אלייך, נכון?" צחקתי.
"אני אמרתי את זה?"
"אבל רמזת את זה." עניתי.
היא שתקה.
"אן, אני צודק, נכון?"
"טוב, כן… בוא. אם אתה יכול, זאת אומרת." היא אמרה, מובכת מעט.
"אני-" ואז נזכרתי באמא, יושבת בסלון ובוכה על זה שריק עזב. להישאר איתה? לחפש את ריק? אבל עם כל החרא הזה, אמא שלי עדיין הייתה מתעקשת שאני יבלה קצת. "אני יבוא." עניתי לבסוף.
"יופי." היא שמחה וניתקה את הטלפון.
נאנחתי והשענתי את ראשי לאחור על הכיסא. אן… הבחורה הזאת נכנסה לי לחיים ולא עוזבת! עם כל הבחורות שהיתי איתם (והיו הרבה) היא היחידה שממש הרגשתי אליה משהו. היא יפה, נחמדה, עם חיים כל כך שברירים ומלאי עצב… אני רוצה שהחיים שלה היו שמחים, אני לא רוצה שהיא תסבול. אבל עד עכשיו לא חשבתי את הכל לעומק. אני מקנא שהיא עם סאם (שהתברר בסוף כבן דוד שלה), שהיא שאלה אותי מה אני מרגיש נישקתי אותה, ולא יוצא יום שאני לא חושב עליה. אני עדיין לא בטוח שאני מאוהב. אולי זו סתם משיכה זמנית? אני לא רוצה לפגוע בה אם זה מתברר כרק משיכה זמנית, אבל תמיד שאני איתה הרגשות שלי אליה רק מתגברים. מה לעזאזל אני צריך לעשות?
קמתי מהכיסא ויצאתי מהחדר, רואה שאמא שלי עדין יושבת בסלון עם מבט אטום, התה שלה נח לצידה.
"אלכס? לאיפה זה?" היא שאלה שהבחינה בי.
"למישהו מבית הספר. אני יחזור מאוחר יותר, אל תדאגי לי." התקרבתי אליה וחיבקתי אותה חיבוק חם.
"תבטיח לי שלא תעשה שטויות, בסדר?" היא ביקשה, ששביל יבש של דמעות נראה על לחיה.
"אין בעיה." הבטחתי לה. "בי, אמא." קראתי אחרי ויצאתי מהבית.

הגעתי לבית של אן והחניתי את האופנוע לצד המדרכה. דוממתי את האופנוע והורדתי את הקסדה, יורד מהאופנוע ומתקדם אל עבר הכניסה. עמדתי מול הדלת, כאילו מחכה שהיא תיפתח לבד. בדיוק שבאתי לדפוק, זה בדיוק מה שקרה, הדלת נפתחה.
"הי." אן חייכה אלי מאחורי הדלת. "כנס."
נכנסתי לבית והבאתי לאן נשיקה קטנה.
"באת בדיוק בזמן, בדיוק רציתי לשים סרט בטלוויזיה." היא אמרה בזמן שעקבתי אחריה לספה.
"נו, והכוכב הרגע הגיע." השתחצנתי והתיישבתי.
"שחצן." היא צחקה ולקחה את השלט, מתיישבת לידי. אהבתי את חום הגוף שלה על שלי, ועם סרט טוב זה יכול להיות מושלם. "איזה סרט אתה רוצה לראות? אני אישית מעדיפה פעולה, אקשן, דברים כאלה."
"באמת?" הופתעתי. "לא חשבתי שאת אוהבת דברים כאלה. רוב הבנות אוהבות רומנטיקה, והדברים האלה."
"טוב, אני לא כמו כל הבנות." היא הרימה אלי מבט.
"טוב, בזה את צודקת." הסכמתי.
"בצורה טובה או רעה?"
"בואי נראה… את יפה, נחמדה, כוסית, ואת לא מנסה לשכב איתי כל הזמן שהיתי כאן, וזה קורה בדרך כלל בדקות הראשונות שאנחנו רק מכירים. ועוד בונוס קטן, אני לא רוצה לשבור לך הלב, אז כן, בצורה טובה." הסברתי לה.
"אתה באמת מתכוון לזה?" היא התפלאה.
"מה את חושבת?" חייכתי והתקרבתי יותר, והיא כבר הקדימה אותי והצמידה את שפתייה לשפתיי. אני כל כך אוהב את העדינות שבה, היופי, השפתיים, צורת הנשיקה. היא גורמת לי לרצות לעטוף אותה בזרועותיי ולא להפסיק לחבק. אבל שמתנשקים איתי, תוך כמה שניות זה הופך להיות מנשיקה עדינה לנשיקה סוערת. נשענתי יותר ויותר, ובסוף היא שכבה על הספה ואני מעלייה, מתנשקים כאילו אין מחר. היא העבירה את ידה בשערותיי ואני תופס בפניה, והנשיקה נהלכה ונהייתה סוערת יותר ויותר.
בסוף אן התנתקה מהנשיקה. "זה תמיד יגיע לזה, נכון?"
"רואה? לא צריך סרט פעולה או אקשן, אנחנו כבר עושים את זה." קרצתי לה והיא נתנה לי מכה בחזה, אבל זה לא הפריע לי.
"אתה רוצה אקשן?" היא שאלה עם חיוך תחמני.
"אן, יש לך ראש מלוכלך מאוד."
היא צחקה. "פשוט תסתום." היא משכה בחולצתי ונישקה אותי.
התנשקנו ארוכות, עד שהיה דפיקה בדלת שעצרה אותנו ממעשינו. אן התנתקה ממני וקראה: "מי זה?"
"ליאורה!" קול מעומם של אישה ענה מהבר השני של הדלת.
"שיט!" אן סיננה ודחפה אותי מעליה. מהנקודה הזאת, דברים רק יתחילו להשתבש.