התאהבתי בערס ? – לוטן ואלמוג, פרק 46

פרק 46 –

– מנקודת המבט של אלמוג –
– ״יבן של זונה״ דין ההומו הזה רץ אליי, רק בוקר מה הוא רוצה עכשיו זה ?
״תרגיע תרגיע אחינו״
וואלה אני לא איש של בוקר. אז אנשים צועקים קללות עכשיו בטח לא מעניינים אותי.
– ״אני ארגע יהומו ? מה אתה נהיה חבר של לוטן ?״ הוא צעק.
נשבע אני שניה מלפרק לו תפרצוף.
״יש עליה צו איסור ?״
– ״לא״ ההוא ענה ברציני.
״אז מה אתה צועק על הבוקר ?״
– ״בוא נתערב שאתם לא מחזיקים יותר משבועיים, גג שבוע״
״אחי לא הולך לך עם התערבויות בזמן האחרון״
– ״וואלה ככה אתה יהומו ?״
״מהה אתה רוצה מהה ?״
באלוהים שיגע אותי, לא יכול לשמוע אותו יותר. יאלה הפסיד בהתערבות המזדיינת שלו, שיקבל את זה יפה ויזדיין לי מהעיניים לפני שאני באמת מפרק אותו. מספיק התערב על חברה שלי לא צריך את הצעקות שלו על הבוקר.
– ״תפרד ממנה״
״חחח מה ?״
– ״אם אתה גבר ויש לך כבוד, תפרד ממנה״
הסתכלתי עליו, הוא לא צחק, הוא דיבר רציני.
עד שהשגתי את לוטן אני אפרד ממנה ?
״בדיחה יפה אחי, אבל תנסה משהו אחר״
באתי ללכת, ההוא חסם לי את הדרך, לא נתן לי לזוז. בחייאת זה בית ספר, לא הבורר.
– ״אתה לא נפרד ממנה, אני מספר לה שידעת על ההתערבות״
״מה זה ?״
התחלתי להתעצבן. איזה בן של זונה הילד הזה.
– ״שמעת אותי״
הוא המשיך לדבר, כל נשימה שלו חי ואני יותר מתעצבן שאני לא מתנפל עליו.
כוסעמק מה אני עושה עכשיו ? כל ההתערבויות המסריחות שלהם דופקות אותי כל פעם מחדש.
״תקשיב לי טוב יחתיכת בן שרמוטה״
תפסתי אותו מהחולצה והדבקתי אותו לקיר לידי.
לא מתבייש ההומו ? חשבתי הוא חבר.
״אם אני רואה אותך מתקרב לוטן אתה מת, שמעת ?״ שאלתי.
הוא לא ענה.
״שמעת ?״ חזרתי על עצמי ושחררתי אותו, שאף אחד לא יראה.
– ״יש לך שבוע״ הוא אמר והלך.
כוסעמק העולם,
אף אחד לא יאיים עלי.

– מנקודת המבט של לוטן –
– ״בוא אליי״ כתבתי לאלמוג הודעה, הלוואי יסכים העצלן.
ראיתי שהוא מקליד משהו, ואז מתנתק.
הוא הרגע סינן או שדמיינתי ?
ואז צלצל לי האייפון, ״אהבת חיי היחידה״ על הצג, נועה.
״אה מכוערת ?״ עניתי לה.
– ״שמעי״ שמעתי את הקול של אלמוג.
״אה זה אתה..״
ישר השתנה לי הדיבור, לא רוצה לדבר עם מסננים.
״למה סיננת ?״
– ״נגמרה לי הסוללה״
״אה טוב, מה רצית ?״
– ״אז זה הדיבור ? אין בעיה״
הוא שיחק אותה הנעלב. צחקתי, תמיד הוא מצחיק אותי.
– ״יאללה על הצחוק הזה״
שמעו שהוא מחייך.
״אתה בא אליי ?״
– ״תאמת באתי לצאת לפארק״
״מי שם ?״
– ״אח שלך וכל המכוערים האלה״
״אז אתה מוותר עלי לטובת 'המכוערים האלה' ?״
– ״קלעת בול״
״אני שוקלת לנתק״
– ״סתם חיים שלי סתם יריגשי״
״אני ריגשי ? אני מפוצצת אותך מכות!״
הפעם הוא צחק.
– ״כמה אני אוהב אותך״
הוא אמר בסוף, שמעו שהוא מחייך.
״כמה ?״
הוא שוב צחק, אני אוהבת את הצחוק שלו. אני אוהבת את הקול שלו. אני אוהבת את החיוך שלו. אני אוהבת את כולו, את כל אלמוג.
– ״אין סוף״ הוא ענה.
צחקתי, לא האמנתי שהוא יענה על זה.
– ״יצאתי כוסית רצח אה ?״
״כן״ המשכתי לצחוק.
– ״ואת צוחקת עליי אה ?״
״כן״
– ״שונא אותך נשבע״
״הדדי ביותר״
המשכתי לצחוק.
– ״קיצור אני והמכוערת שלידי בדרך אלייך״
הוא התכוון לנועה בטח.
״מחכה לכם״ אמרתי וניתקתי את השיחה.
חייכתי לעצמי, לא יודעת למה.
אבל זו הפעם ראשונה, אחרי המון זמן… שאני מרגישה מאושרת.
אני באמת באמת מאושרת.