לא באמת ביחד-פרק 47-מוקדש לYAELIS,דני,לאלי,אופק,אלין,SBW,שירני

סוף הפרק הקודם-פרק 46
נמ שירן
נעמדתי על קצות אצבעותי,מרסקת את שפתי על שפתיו של נייל,שפתינו נוגעות-לא נוגעות.בהתחלה הוא קפא,כמו שחשבתי שיקרה,ואז הוא הגיב לנשיקה-כורך את זרועותיו סביבי,מצמיד אותי אליו ומרים אותי סנטימטרים ספורים מעל הקרקע,שפתיו נעות כנגד שפתי ומחזירות נשיקה.ואז נפתחה הדלת ומזווית עיני ראיתי את לואי והארי עומדים בפתחה,הבעות מופתעות על פניהם.מאחוריהם עמד זאין.הוא נראה כאילו סטרו לו,כאילו אמרו לו שיש לו עוד שבוע לחיות.הוא נעץ את מבטו בי ובנייל.אחרי שניות ספורות הוא הפנה את מבטו,הסתובב ויצא מהדלת,טורק אותה מאחוריו.

פרק 47
נמ שירן-המשך
ברגע שזאין יצא מהחדר המהומה התחילה.
אחרי עוד כמה רגעים של נשיקה חמה ומלטפת ניתקתי את שפתי משפתיו של נייל.הוא הביט בי במבט מופתע,כאילו הוא לא הבין מה קרה הרגע,מה פשר הנשיקה.אם לומר את האמת,נהנתי מהנשיקה-מאוד.זה הרגיש לי מאוד נכון,בשונה מהנשיקה עם זאין;זה הרגיש לי טוב,אמיתי,כאילו זה מה שאמור להיות.
"תראה לאיזה מצב הגעת שהייתי צריכה לנשק אותך,"שמתי דגש על המילים לנשק אותך כשאני מביטה עמוק לתוך עיניו התכולות של נייל,"כדי שלא תרביץ לליאם.אני מבינה שבאיזשהו מקום עשית את זה בשבילי אבל אני מאוכזבת מהתגובה שלך.מהתגובה של שניכם." אמרתי כשאני מסתובבת להביט גם בליאם שהשפיל את ראשו.
"אני יודעת שרצית להגן עליי,"פניתי בחזרה לנייל," אבל למה זה היה צריך להיגרר לזה? אני לא רוצה אפילו לחשוב מה היה קורה אם לא היית מפסיק.אתם החברים הכי טובים,בלי לפגוע לואי והארי,אתם לא אמורים לריב על דבר כזה מטומטם!"
"זה בכלל לא מטומטם…"
נייל לחש
"תהיה רציני נייל! זה לא מצחיק-זה ממש לא מצחיק! מה עבר עליכם?! מה פאקינג עבר עליכם?! יש משהו שאני לא יודעת עליו שרבתם בגללו ככה,כי אם לא אז המצב ממש גרוע."
"מה את מצפה שאנחנו נגיד לך על זה?! מה את מצפה שאני אענה?!" הוא צעק וגרם לי לשוק,להלם.
"גם אם היה משהו כזה,ואין,אם לא סיפרנו לך עד עכשיו אז אנחנו גם לא נספר!" הוא המשיך לצעוק.
"מה עובר עלייך היום נייל?! אתה לא נייל שאני מכירה!"
"בטח שכן,את פשוט כנראה לא מכירה אותי."
"נייל…."
נאנחתי,הרגשתי כאילו נתנו לי אגרוף בבטן וכל האוויר יצא ממני.הוא הסתכל עלי ויכולתי לראות שמתחוללת בתוכו סערה-כאילו הוא מתלבט אם לעשות משהו או לא.
"תקשיבי,שירן.אני יודע שאת אוהבת אותו-אני יודע.אבל אני לא יכול להסתיר את זה עוד-אני אוהב אותך! אני אוהב אותך שירן!"
נייל אמר כשהוא מתקרב אלי,נעמד מולי,כשאנחנו כמעט נוגעים אחד בשני-רק סנטימטרים ספורים מפרידים בינינו.לא הבנתי,לא ידעתי.זה ממש בלבל אותי-אף פעם לא חשבתי שלנייל יש רגשות כלפי,גם לא אחרי הנשיקה באותו הלילה שהרגישה כל כך לא נכונה,כאילו אני מנשקת את אחי,את האח שמעולם לא היה לי.הוא אמר לי שאין לו רגשות כלפי,שאני כמו אחותו הקטנה,שהוא לא אוהב אותי בקטע רומנטי.הוא שיקר לי? מה קרה מאז? מחשבות התרוצצו בראשי.
הוא רכן לעברי ככה ששפתיו נוגעות-לא נוגעות בשפתי.כנראה הוא עדיין התלבט אם זה רעיון טוב או לא,אבל הוא כנראה החליט שכן,כי אחרי שבריר שנייה שפתיו כבר התרסקו על שלי.קפאתי,לא ידעתי מה לעשות,לא הייתי מסוגלת לזוז-להגיב.
אבל הוא לא ויתר.הוא המשיך להיאבק כנגד חוסר שיתוף הפעולה שלי.ואז החלטתי לשחרר,להפסיק להיאבק.אני לא יודעת אפילו למה עשיתי את זה אבל פשוט שחררתי.
שפתי החלו לנוע בהרמוניה כנגד שפתיו,משתפות פעולה.הרגשתי כאילו השפתיים שלנו מתאימות אחת לשניה-כמו חלקי פאזל מתחברים.כאילו הן משלימות אחת את השניה.
הוא ניסה למצוא פרצה ולהעמיק את הנשיקה אבל הוא לא היה צריך לחפש יותר מדי כי אני סיפקתי לו אותה.הוא הכניס את לשונו לפי,לשונותינו מתמזגות אלו באלו,נאבקות על שליטה עד שהוא ויתר ואני תפסתי שליטה.הוא הרים אותי מהקרקע,מצמיד אותי אליו יותר ויותר.כרכתי את רגלי סביב מותניו,ידי האחת תופסת בעורפו,מצמידה אותו אלי, בעוד השניה מתחפרת בשערו.הוא כרכך יד אחת שלו סביב גבי,תומך בי נגד נפילה,וידו השניה שוטטה על הירך שלי.ידי ליטפה את לחיו,יורדת לחזהו השרירי (לא שרירי בהשוואה לליאם-חחח),הוא התחיל ללכת ונפלנו שנינו על המיטה,מצחקקים,כשהוא מעלי.
"אחמ אחמ"
נשמע קולו של ליאם.עד עכשיו לא שמתי לב שהבנים בכלל בחדר,שחכתי מהם.הרגשתי את לחיי מתלהטות ויכולתי לראות שסומק קל מציף גם את לחיו של נייל.הרמנו ביחד את ראשינו,מפנים אותם לבנים.ראיתי שהם מוכי הלם ממה שקרה כאן הרגע,בדיוק כמוני.
ואז ראיתי אותו עומד בפתח הדלת.הוא נראה כאילו הוא עומד לפני תהום,עוד צעד אחד והוא עמד ליפול אליה.הוא נראה מבועת.
זאין.
אני ונייל נעמדנו,מסדרים את בגדינו.
"מה השעה?"
שאלתי
שלוש וחצי."
הארי ענה.
עוד חצי שעה ביבי לוקס תגיע.
"נייל אני רוצה לדבר איתך,לבד.אתם יכולים בבקשה לצאת מהחדר?"
"עלק לדבר,אתם רק רוצים להתמזמז…"
שמעתי את זאין לוחש
"אמממ…בטח."
כל הבנים,חוץ מזאין,אמרו.
"תשתמשו באמצעי מניעה!"
לואי צעק לפני שהוא יצא מהחדר,גורם לכולנו,חוץ מלזאין,לצחוק.
"אל תדאג! אנחנו רק נדבר…"
השבתי עדיין צוחקת.
אחרי כמה דקות החדר כבר היה פנוי ואני ונייל התיישבנו על המיטה,מתחילים לנהל שיחה ארוכה על כל מה שקרה.
תגיבו ותדרגו!!!