אהבה זו לא אגדה פרק 16- חייבים לקרוא!

אוקי, אני עבדתי על הפרק הזה הרבה זמן, והשתדלתי לעשות אותו הכי ארוך שאני יכולה. ואני אומרת לכם, הפרק הזה זה הפרק שלו כולכם חיכיתם. אז בלי מילים מיותרות, הנה הפרק! בעוד 3
2
1
ו…!

הבוקר הרגשתי שמחה מהרגיל, והחלטי טיפה לשנות את הלוק הרגיל. מאז שסיפרתי לאלכס את המקרה עם דניאל, הרגשתי כאילו 20 טון ירדו לי מהכתפיים. השתחררתי מדניאל, סוף סוף. במקום הסוודרים הרחבים שגם ככה חם לי בהם, לבשתי חולצה קצרה וצמודה, מכנסי ג'ינס צמודים, נעלי אולסטר פשוטות, והפעם אספתי את השיער.
לקחתי את הדברים שלי וירדתי למטה עם חיוך על הפנים.
"בוקר טוב." אמרתי לכולם ופתחתי את המקרר, מוציאה משם שוקו ומוזגת לכוס המיוחדת שלי.
"בוקר טוב, אנבל." אבא וליאורה בירכו אותי.
התיישבתי מול יוני ותום שאכלו את דגני הבוקר שלהם.
"אנבל, יש משהו מיוחד היום?" אבא שאל.
"לא, למה?" שאלתי.
"את שותה שוקו. את שותה שוקו רק שאת ממש שמחה. אז או שקרה שמהו שמשמח אותך, או שיש משהו מיוחד שקורה היום." הוא אמר לי ולגם מהקפה שלו.
"לא, לא קרה שום דבר מיוחד. אני פשוט שמחה על הבוקר. מה אסור?" לגמתי מהשוקו שלי ונהנתי מהטעם השוקולדי הקר.
"טוב, מה שאת אומרת." הוא החליף מבטים עם ליאורה. זה לא כל כך עניין אותי והמשכתי לשתות את השוקו שלי.
שגמרתי לשתות, שמתי את הכוס בכיור, ולקחתי את האוכל שלי.
"להביא אותך לבית ספר?" אבא שאל שגמר עם הקפה שלו.
"לא, נראה לי שאני ילך לשם ברגל. תראה איזה יום יפה בחוץ." הצבעתי מחוץ לחלון המטבח. השמיים היו כחולים וריקים מעננים, השמש התחילה להאיר את הרחוב באור זהוב. הציפורים צייצו, ומשב רוח קל גרם לכמה עלים ליפול מהעץ של השכנים.
"כן, בהחלט יום יפה בחוץ, לא יזיק לך הליכה קצרה." ליאורה הסכימה.
"טוב, ביי." חיבקתי את אבא שלי, נשקתי לליאורה בלחי , ופערתי את השיער של התאומים (שכמובן התלוננו בקול).
יצאתי מהבית ונשמתי את אוויר הבוקר. חיברתי את האוזניות לאייפון ושמעתי שירים שאני אוהבת בזמן שהלכתי.
אחרי 10 דקות הגעתי לבית ספר. ישר שנכנסתי בשער, אנשים לא הפסיקו להביט בי. היום נראתי שונה מהרגיל, ואהבתי את זה. נערה קורנת ומחייכת עדיפה הרבה יותר על נערה קודרת ועצובה, לא?
פתחתי את הלוקר שלי והוצאתי את הדברים שלי לשיעור הבא.
"אן? זאת את נכון?" אמה שאלה אותי שהתקרבה.
"לא, אני אחותה התאומה." עניתי בצחוק וסגרתי את הלוקר.
"מה קרה שאת כל כך מחויכת היום?" אמה הסתקרנה ופתחה את הלוקר שלה.
"אסור לבן אדם להיות שמח בבוקר?" נשענתי על הלוקר שלי.
"אם זאת את, אז כנראה שלא." היא הוציאה את המחברת שלה וסגרת את הלוקר אחריה.
"אנשים משתנים, זמנים משתנים."
"ונראה לי שגם מערכות יחיסים." היא ציחקקה.
"מה?" שאלתי מבולבלת.
"אלכס בא, אני הלכתי." היא אמרה והלכה, ואלכס התקרב אלי. שראיתי אותו, היום שלי נהיה יותר שמח מתמיד.
"אני שמח לראות שאת לובשת משהו אחר." הוא חייך.
"אני שמחה שאתה שמח." חייכתי גם אני.
הוא הביט בי בעניו הירוקות שנצצו. הרגשתי שוב את הפרפרים בבטן, והפעם לא נרתעתי מההרגשה. שמחתי שאני מרגישה ככה.
"את באה לכיתה?" הוא שאל.
"כן." לקחתי את ידו והתהלכתי איתו במסדרון. אנשים נעצו מבטים בי ובו, אבל לא אכפת לי. כל עוד הוא לצידי, העולם כבוי.
הוא שילב את אצבעותיו בשלי, וחייך. אהבתי את הרגע השקט הזה. אני יכולה פשוט להישער ככה לנצח.
רטט בידי הקפיץ אותי. "רגע." עצרתי את אלכס שהגענו מול הדלת של הכיתה.
"מה יש?"
"טלפון." הצבעתי על האייפון שלי ועניתי. "הלו?"
"אנבל, בוקר טוב!" סאם אמר בקול מאושר.
"אני רואה שאני לא היחדה כאן עם מצב רוח טוב."
"מי זה?" אלכס שאל.
"סאם." עניתי לו בלחישה.
החיוך ירד מפניו. הניצוץ בעניו כבה.
"אני שמח בגללך! הכל בגללך, אן!" סאם צהל בטלפון.
"אתה שמח בגללי?" שאלתי את סאם מופתעת.
אלכס עזב את ידי. מה קרה לו?
"מור זה הדבר הכי טוב שקרה לי! שכחתי כבר את ניקול לגמרי! דיברתי איתה אתמול שעות, ואני אומר לך זאת ההרגשה הכי מדהימה בחיים שלי." הוא אמר בחולמניות.
"אז תן לי להבין, מישהו כאן מאוהב?" חיוך התחיל לעלות על פני.
"אן, עוד מעט צלצלצול, אולי כדי-" אלכס ניסה לדרבן אותי והצלצול קטע אותו.
"כן, אני מאוהב אן! תודה, חברה." סאם אמר.
"טוב, אני צריכה ללכת לכיתה. בי, חבר." צחקתי וניתקתי את הטלפון. שהרמתי את מבטי, גיליתי שאלכס התקדם בהמשך המסדרון עם ראש מורכן.
"אלכס?" קראתי אחריו.
הוא לא ענה.
המסדרונות היו ריקים מתלמידים, ואני כבר בטוח מאחרת לשיעור… בלית ברירה רצתי אחריו. "אלכס? מה קרה?"
"עזבתי אותי, אן." הוא אמר בקול קר.
"קרה משהו?" הנחתי יד על כתפו.
"אמרתי לך עזבי אותי!" הוא צעק והעיף את ידו ממני בגסות.
"מה יש לך?" התחלתי להתעצבן.
"מה יש לי? מה יש לך?" הוא קרא מעוצבן. " מחייכת אלי רגע אחד ומפלרטטת איתו רגע אחרי זה?"
"על מה אתה לאזעזל מדבר?" קראתי.
"אל תעמידי פנים! משחקת אותה מאוהבת והולכת לבנים אחרים. את עוד הרגשת נבגדת שהאקס שלך היה עם אחרות ואת בעצמך משחקת בי!" הוא צעק.
"תירגע ועכשיו! אני לא משחקת באף אחד!" צעקתי עליו. איך הוא מעז אפילו להזכיר את העניין של דניאל?!
"את כן משחקת בי!" הוא צעק מעוצבן. "לכי אליו, ל'חבר' שלך, סאם!"
וואו, רגע, רגע רעגע. סאם?
"בנתיים אתם משחקים בעתיד שלכם." קול נשמע מאחורי.
הסתובבתי ומעוד קיוויתי שזה לא מי שאני חושבת שזה.
"למה אתם לא בכיתה?" שאל מר סיימון (למי שלא זוכר מהפרקים הראשונים, מר סיימון הוא המנהל של בית ספר).
אני ואלכס שתקנו.
"אני מבין. בואו נראה כמה שקטים תהיו במשרד שלי." הוא הלך לכיוון המשרד, ובלית ברירה אני ואלכס עקבנו אחריו בצעדים כבדים. היום השמח שלי רשמית נהרס.

״עכשיו תספרו לי הכל מההתחלה.״ דרש מר סיימון.
אני ואלכס התחלנו לדבר ביחד.
״הי!״ מר סיימון קרא בקול רם והשתיק אותנו. ״אחד אחד בבקשה.״
״לי היה יום נפלא, עד שפתאום הוא מתנהג כמו חתיכת פוץ ומתחיל לצעוק עלי!״ התלוננתי באוזני מר סיימון, אבל דברי היו מופנים לאלכס.
״אני חתיכת פוץ?! את זאת שמנסה לשגע אותי! גורמת לי ליפול בשבילה ואחר כך הולכת להתחבק עם מישהו אחר!״ הוא צעק עלי.
״אני לא התחבקתי עם אף אחד!״
״אה, כן, רק שיחקת איתו שש בש!״
״על מה אתה מדבר, מה הקשר שש בש?!״
״אל תכחישי, אני ראיתי טוב מאוד איך את וסאם-״
״בואו נעזוב דברים אישיים בצד,״ קטע אותו מר סיימון. ״ונחזור לזה שאתם לא נמצאים כרגע בכיתה.״
״אני יגיד לך למה אני לא בכיתה. אני לא בכיתה בגלל שהיא,״ אלכס הצביעה עלי. ״ החליטה פתאום לדבר עם ה׳חבר׳ שלה במקום להיכנס לכיתה.״
״זה נכון?״ מר סיימון שאל אותי.
״לא זה לא! וגם אין לי בכלל חבר!״ קראתי.
״אז אתה משקר?״ מר סיימון שאל את אלכס.
״לא!״
״טוב, אם אף אחד לא יספר לי מה קורה כאן, אני יתקשר להורים שלכם. אולי זה-״
דפיקה על הדלת קטעה את מר סיימון.
״יבוא.״
הדלת נפתחה וראשה של המזכירה הציץ מאחורי בדלת. ״מצטערת להפריע, אבל יש כאן מישהו שאתה צריך לדבר איתו.״
״אני כבר בא.״ הוא ענה לה וקם מהכיסא. ״ואתם שניכם, אי מצפה לסיבה מספיק טובה לזה שאתם לא בכיתה שאני חוזר.״
מר סיימון יצא מהחדר והשאיר את שנינו לבד.
״הכל בגללך!״ שנינו צעקנו אחד על השנייה.
״איך זה בגללי?״ כעסתי וקמתי מהכיסא.
״זה תמיד את! את נכנסת לחיים שלי, משגעת אותי ואז הולכת לבנים אחרים!״ הוא צעק וגם קם מהכיסא.
״אני לא הלכתי לאף אחד אחר! אתה יודע גם שאני לא רוצה להתקרב לאחרים!״
״את שקרנית, זה מה שאת! את כבר במערכת יחסים, ואני סתם מישהו שאת משחקת לו ברגשות!"
״איזה יחסים? למה אתה מאשים אותי בכלום?!״
״אל תשקרי לי, אני ראיתי אותך מתחבקת עם סאם בחצר, במסיבה של אמה. מה זה בדיוק אמור להיות?! אני בחרתי להתעלם כל הזמן, אבל היום את מדברת איתו בטלפון, ואומרת שהוא מאוהב בך, והוא שמח בגללך-״
״הוא לא מאוהב בי! וכן,דיברתי איתו, אבל מה זה קשור?״ על מה הוא מדבר?
״את במערכת יחסים עם סאם!״ הוא צעק עלי.
״מה?!״ לא הייתי בטוחה שאני שומעת נכון. אני וסאם? במערכת יחסים?
״כן, על תשחקי אותה תמימה!״
״אני והוא זה כמו אחים, ואיך נהיה ביחד בכלל?״
״כן, ברור כמו אחים. תפסיקי לומר שטויות ותגידי את באמת לשם שינוי?!״ הוא צרח.
״רגע, אתה מקנא?״
״אני לא מקנא!״
הוא הסתכל עלי, מלא בכעס. ידו קפוצים לאגרופים. אני הייתי כועסת גם כן, הוא מטיח בי באשמות על כלום! אני וסאם זה כמו אחים! וגם, אני והוא בני דודים! אז אני והוא כזוג? לא יקרה לעולם!
״אז מה אתה כן מרגיש?!״ צעקתי.
הכל קרה מהר כל כך שלא הצלחתי להבין מה קורה עד ששמתי לב שאנחנו מתנשקים.
בהתחלה כעסתי כל כך. הוא רב איתי ואחר כך מנשק אותי? אבל כשפתיו נגעו בשלי, התמסרתי לנשיקה מיד. העולם היטשטש, משחבותי התערפלו, הלב שלי פעם כמו משוגע, והפרפרים בבטן שלי השתוללו. זאת לא הייתה סתם נשיקה משעממת, זאת היתה נשיקה פרועה ותשוקתית, שכל הרגשות מתפרצים בבת אחת. שפתינו זזו בתאום מושלם. שפתיו היו חמימות למגע. ידו שתפסו בפני והחליקו למטה למותני. ידי עטפו את הצוואר שלו. זאת הייתה נשיקה כמו שלא חוויתי מעולם.
יכולתי להישאר ככה לנצח, אבל כחכוך גרון הבהיל אותי ואת אלכס. ישר התנתקנו וגילנו שמר סיימון צפה בנו כל הזמן הזה.
״עכשיו אני מבין את כל העניין.״ הוא התרחק מהדלת. ״קדימה, לכו לפני שאני מתחרט.״
אני ואלכס המבולבלים התרחקנו אחד משנייה ומיהרנו לצאת מהדלת.
"ולכו ישר לכיתה!" הוא קרא אחרינו. "צעירים." הוא מלמל לעצמו ונכנס למשרד שלו.
שאני ואכלס יצאנו מהמזכירות התפוצצנו מצחוק.
"יואו ,איזה פדיחות!" נשענתי על הקיר ושמתי יד על הפנים שלי.
"תירגעי, היו יותר גרועים." אלכס שם ידיים משני צדדי.
"אני מקווה." צחקקתי. כל פעם שהסתכלתי עליו החיוך לא ירד מפני. הנשיקה הזאת גרמה לי להרגיש בשמיים, אני רצינית!
"למה את מחייכת כל הזמן?" אלכס שאל, אפילו שהוא התחיל לחייך בעצמו.
"בגללך." עניתי.
"אז אני מבין שזאת הייתה נשיקה טובה, נכון?"
"אל תחמיא לעצמך, יש נשיקות הרבה יותר טובות מנשיקה ראשונה." הורדתי אותו מהענן שהוא היה עליו.
"נשיקה יותר טובה מנשיקה ראשונה? לא נראה לי."
"ברור שיש," חייכתי חיוך מובך מעט. "נשיקה שנייה."
הוא לא היה יוכל להסתיר את חיוכו שעלה על פניו אוטומטית. הוא רכן אלי ונישק אותי שנית, וכמו שהבטחתי אין דבר יותר כיף מנשיקה שנייה.