ביחד לנצח 2-פרק 29-מוקדש לyaelis לאלי אופק אלין דני 1D גל שירני SBW

היי בנות,
האתר לא הכי פועל אז אני בינתיים לא העלתי פרקים.אני אשתדל לעלות.אל תדלגו על מה שכתבתי-אם לא תקראו את זה חלק מהדברים יראו לכם לא הגיוניים!!!

לפני שאני אתחיל את הפרק אני רוצה להוסיף קטע לנמ נייל מהפרק הקודם.הקטע מאוד חשוב לפרק אז לא לדלג עליו.הקטע מדבר על מתי שהם יצאו מבית הקברות,נכנסו לאותו ונסעו לבית של אד ובל.
נמ נייל(בתחילת הפרק):
בדיוק כשהטקס נגמר(הטקס עם הוורדים בבית קברות) התחיל לרדת גשם-טיפות קטנות קטנות,רק טיפטוף.השמיים הפכו אפורים,כאילו סופה מתקדמת לעברנו,והטיפטוף החל.זה היה כאילו השמיים בוכים איתנו.התקדמנו לרכב,ממהרים כי הגשם הולך ומתחזק.השעה הייתה כבר 2 כשהיינו כבר במכונית.למזלנו הגשם התחיל אחרי שהטקס נגמר ככה שלא היינו צריכים להפסיק באמצע.הגענו לבית של אד ובל,חונים בגראז' ונכנסים דרך הדלת לבית(יש להם גראז' למכוניות ויש לו דלת קישור לבית.),ככה שבקושי התרטבנו-רק בדרך למכונית.

הדבר השני שאני רוצה לשנות הוא שבסוף הפרק הקודם כתוב-נמ נייל:חיבקתי אותה(את בל) כשסגרנו מאחורינו את דלת הבית.אני יודע כמה קשה לה ביום הזה ואני אעשה הכל כדי להקל עליה,להקל על הקושי והכאב.
אני רוצה לתקן את זה שבמקום דלת הבית-הדלת הראשית לכניסה לבית יהיה רשום דלת הגראז'.
אני לא בטוחה עם רשמתי שנייל לקח איתו את האייפון שלו לכל האזכרה אבל אם כן אני מבטלת את זה!-הוא השאיר אותו בבית של הבנים!
תהנו מהפרק!

פרק 29
נמ שירן
היום אני אמורה לצאת עם נייל.קבענו שהוא יאסוף אותי מחוץ לסטארבק-מהרחוב ומשם נלך.
השעה הייתה כבר אחד ורבע והייתי צריכה להתחיל להתארגן.נכנסתי למקלחת חמה ונעימה.יצאתי והתלבשתי-בוחרת לי חולצה שחורה קצרה(שימו על זה דגש) ויפה,גינס שחור יפה,נועלת מגפיים שחורות יפות ומורחת לק שישלים את הלוק.סידרתי את שערי והתאפרתי-מורחת ליפגלוס ורדרד ומסקרה.ענדתי כמה תכשיטים ולקחתי תיק מכניסה אליו ארנק עם כסף ואת הפאלפון שלי ועוד כמה דברים שאני צריכה.
(יש קישור למה שהיא לבשה ברציתי להוסיף!-תקראו את מה שרשום לפני הקישור!!!)
יצאתי מביתי לסטארבק-בוחרת ללכת ברגל כי זה רק משהו כמו רבע שעה הליכה-עשרים דקות,לא יותר.ב-2 בדיוק כבר הייתי מול סטארבק.עברו כבר 5 דקות,10 דקות,רבע שעה ונייל עדיין לא הגיע.התקשרתי אליו אבל הוא לא עונה לי,זה עובר אוטומטית לתא קולי.שלחתי לו אסאמסים,הודעות בוואטסאפ,הכל אבל הוא לא הגיב.השמיים נצבעו באפור וטיפות שמנות ועגולות של מים החלו לרדת.עמדתי בגשם עוד 5 דקות,מטלבטת מה לעשות-להיכנס לסטארבק או לחכות לנייל בחוץ.נרטבתי עד לשד עצמותי(היא הייתה בחולצה קצרה).עמדתי שם כמו אידיוטית,כולי רטובה-הבגדים,השיער-הכל;עומדת בגשם ומחכה.החלטתי להיכנס לסטארבק,שולחת לנייל הודעה.ישבתי שם והזמנתי לי כוס שוקו חם עם דונאט שוקולד.אחרי משהו כמו רבע שעה,כשאני יושבת שם על הבר וכותבת לניל הודעה שאני דואגת לו ושיענה לי;בדיוק כשהתכוונתי להזמין מונית ולחזור הביתה-הגשם לא פסק וזה היה יותר מדי זמן הליכה בשביל גשם-לא רציתי להיות חולה או משהו;שמעתי קול מוכר שואל "שירן?"
הרמתי את ראשי שהיה טמון באייפון שלי וראיתי את זאין ניצב מולי.
"מה אתה עושה פה?"
"באתי להביא לבנים כמה דברים ואת?"
הוא שאל
"מחכה לנייל.אתה יודע אולי איפה הוא? הוא לא עונה לי כבר חצי שעה ואני דואגת לו…"
שאלתי והבעה של בלבול עלתה על פניו.
"הוא…הוא לא היה בבית כל היום-היום זה האזכרה של אמא של בל והוא יצא מהבית כבר מהבוקר…הוא לא אמר לך?"
הוא שאל בחשש.למרות הזמן הקצר שאני וזאין בילינו ביחד התחברנו אחד לשני.
"לא…"
לחשתי והגלגלים במוחי התחילו לעבוד-מי קובע דייט ביום של אזכרה?! דמי פעפע,התעצבנתי עליו -משאיר אותי לחכות לו ככה בגשם,בלי להודיע או לענות לי להודעות ולשיחות;גורם לי לדאוג לו.אני מקווה שיש פה אי הבנה כי אם לא זה אומר שהוא עשה לי את זה בכוונה וזה אומר שאנחנו כנראה גמרנו.
"אני בטוח שיש לזה הסבר."הוא אמר והיה נשמע כאילו הוא בעצמו לא מאמין לזה מה שגרם לי קצת לפקפק בנייל וגרם לי לחששות.אבל אני מכירה את נייל-הוא לא היה עושה את זה,קול באחורי ראשי צעק אבל השתקתי אותו,נותנת למחשבות שלי להמשיך להתרוצץ,מדמיינת לי כל מני תסריטים אפשריים.
"חכי.אני עוד שנייה חוזר אליך,אני רק אזמין."
זאין אמר לי ופנה אל הקופאית שביקשה את הזמנתו וחתימה.בדיוק כשחייגתי למוניות,להזמין לי מונית,זאין סיים את הזמנתו ושקיות של המקום היו בידיו.
"למי את מתקשרת?"
הוא שאל
"מונית."
עניתי לו ובדיוק נשמע מהטלפון "מוניות 65657(שם של חברת מוניות)שלום."
"תנתקי.אני אקפיץ אותך."
הוא אמר
"לא צריך,תודה."
"נו,בואי."
הוא אמר ומשך אותי לעמידה.
"אני לא צריכה בסוף מונית,תודה בכל אופן."
אמרתי לפקיד בטלפון וניתקתי,לוקחת את דברי והולכת עם זאין.הוא הוריד את הבלייזר שלו,עוזר לי להשחיל את ידי לשרוולים.
"תודה זאין."
לחשתי והוא חיבק אותי מהצד,כורך את ידיו סביב מותני ונושק לקודקודי.
"אין בעד מה."
הוא השיב
"לא,באמת תודה-על הכל."
"זה כלום."
הוא ציחקק וגרר את צחוקי.
"למה את רטובה?"
הוא שאל אותי
"כי אני ונייל קבענו שאני אחכה לו בחוץ אז התרטבתי מהגשם עד שניכנסתי."
שתקנו שנינו-לא שתיקה מביכה אלא שתיקה שנבעה מזה שכל אחד מאיתנו שקע פשוט במחשבות.
זאין פתח לי את הדלת של מכוניתו כמו גנטלמן אמיתי והתיישבתי לידו מקדימה,מתכרבלת בתוך הבלייזר שלו שהיה ענקי עלי.
לא דיברנו כל הנסיעה,רק הנחתי אותו איך להגיע לביתי.הייתי די עצבנית מכל הסיפור-הוא יכל להתקשר להודיע לי לפחות! באמת קיוותי שיש פה טעות,אי הבנה כי היחסים שלי עם נייל חשובים לי ולא רציתי שהם יהרסו,לא רציתי לנתק אותם.
אחרי משהו כמו 5 דקות נסיעה הגענו לביתי.
"תודה זאין.רוצה להיכס?"
שאלתי אותו
"הייתי שמח אבל הבנים מחכים לי.אולי בהזדמנות אחרת."
הוא אמר
"אז בהזדמנות אחרת."חייכתי אליו,"באמת תודה זאין."
"זה באמת כלום.הייתי שמח לעזור לך."
הוא אמר לי ונשק על לחיי,שנייה לפני שפתחתי את דלת המכונית הוא אמר,"שירן." וגרם לי להסתובב אליו,מביטה בעיניו.
"מה?"
"אני באמת בטוח שיש לכל זה הסבר הגיוני,הוא לא היה עושה לך את זה בכוונה או משהו.תתקשרי אליו יותר מאוחר היום,כשהוא יחזור מהאזכרה, או מחר ותדברי איתו-תבררי מה קרה."
הוא אמר הפעם בביטחון,באמונה שלמה בכל מילה שיוצאת לו מהפה,בלי לפקפק בדבריו.
"אל תדאג,אני אדבר איתו ואנחנו נסדר את זה."
אמרתי לו,מחייכת אליו חיוך אמיתי.זה כזה יפה מצידו איך שהוא עזר לי.
"יופי."
הוא חייך גם,חושף את שיניו הלבנות.
"ביי זאין."
אמרתי ויצאתי מהמכונית.
"ביי שירן."
הוא נופף לי לשלום ונסע.

נמ זאין
אז היא קנתה את מה שאמרתי(לגבי זה שנייל לא עשה את זה בכוונה).אני לא כל כך בטוח שיש להכל הסבר הגיוני.הוא לא ידע שזה היום של האזכרה?!-אין מצב. הוא לא יכל להרים אליה טלפון ולבטל? כל זה לא היה נראה לי הגיוני בכלל.התעצבנתי.שירן היא ידידה שלי ואני לא מוכן לעבור על מה שקרה כאן עכשיו בשתיקה.הוא השאיר אותה לחכות שעה בגשם?!-לא בא בחשבון.
אני לא בטוח מה קרה אבל אני בטוח בדבר אחד-אני עומד לברר את זה.
תגיבו ותדרגו!!!