חצי רגל באדמה – פרק 24

Estonian 13/05/2012 937 צפיות אין תגובות

קינאתי. קינאתי, קינאתי, קינאתי.
אני מודה!
זה היה בלתי נסבל שהפרחח הקטן שמעולם לא קיבל הדרכה הצליח להביס אותי בצורה כל כך משפילה. זה עצבן אותי, והפריע לי שהוא הצליח להתחמק ממני. הכל הפריע לי בנער הזה.
כבר חשבתי שנסתדר והוא אפילו היה נחמד ואז הוא מוכיח שיש לו כישרון של… אוף!
פרסי וכירון ישבו איתי והרגיעו אותי. אני יודעת שכירון קרא לתומאס רברבן רק כדי שאני אהיה פחות עצבנית. אבל עדיין, זה שיפר את המצב רוח שלי איכשהו.
ואז שמענו משהו נופל על הקרקע בכבדות וקמנו מיד. רצתי לכיוון של העצים ומצאנו את תומאס על הקרקע. מעולף.
"המעצבן הזה ריגל אחרינו!" קראתי בכעס, "אני עומדת להרוג – "
פרסי תפס אותי וגרר אותי אחורה בזהירות. בעטתי בו וחבטתי אבל לא נראה שזה מפריע לו.
"אמה, מה יש לך?" הוא שאל
"הוא ריגל אחרינו!" אמרתי, "משהו לא בסדר בו!"
"אמה.." פרסי נאנח
"פעם האמנת לי" אמרתי, "לכל מילה שאמרתי. למה עכשיו אתה לא מאמין?"
"מה קרה ל-'אנחנו לא שופטים אנשים לפני שאנחנו מכירים אותם'?" פרסי שאל, מתעלם ממה שאמרתי.
נעצתי בפרסי מבט כועס. "אני מכירה את תומאס!" אמרתי "הוא שקרן ורמאי!"
"אמה, את לא מכירה אותו" פרסי אמר. ראיתי את לוקאס וחצוי כלשהו לוקחים את תומאס אל המרפסת ומושיבים אותו שם. כירון נתן לו לשתות משהו שניחשתי שהוא נקטר.
נאנחתי בכעס. "למה כולם בצד שלו?"
"אין פה צדדים" פרסי אמר, "אמה, את סתם כועסת"
הבנתי. אין עזרה מצד האח הגדול. "בסדר, פרסי" אמרתי, "עכשיו לך תעזור לו כדי שלא יקרה לו כלום"
"נו, באמת" הוא התלונן, "אמה…"
אבל אני כבר הסתובבתי לעבר הזירה. התכוונתי לפרק לאיזו בובת אימונים את הצורה אבל אז גיליתי שלוקאס עדיין שם.
"חשבתי שתחזרי לכאן" הוא חייך, "לכאן או לים"
"מצחיק" אמרתי וניגשתי אל הערימה שהייתה בצד שהכילה כלי נשק
"בחייך, אמה" לוקאס נעמד לצידי כשבחנתי את החרבות, "את סתם כועסת"
"כן, אני כועסת" אמרתי ולקחתי חרב טובה. צעדתי לעבר בובת אימונים והתחלתי להרוס אותה. במכה האחרונה הנפתי את החרב שלי והתכוונתי לחצות את הבובה לשניים אבל בחרב שלי נתקעה במכשול: החרב של לוקאס.
"לוקאס" נאנחתי, "זוז"
הוא הרים גבה. "מפחדת?" הוא שאל
"כן, ממש" אמרתי ואז נעמדנו אחד מול השנייה, "אתה גמור"
הוא חייך, "ככה אני אוהב – "
אבל לפני שהוא הספיק לגמור את המשפט כבר תקפתי אותו. מכה, סיבוב, כל מיני טכניקות ישנות. נלחמנו אחד בשני בערך עשרים דקות עד שחוד החרב שלי הוצמד לצוואר של לוקאס.
"אז אני כן בסדר" מלמלתי והשפלתי מבט, "משהו באמת לא בסדר עם – "
לוקאס תקף כשלא הייתי מוכנה ואני נפלתי על הרצפה. בעזרת החרב שלי הגנתי על עצמי ואז החזרתי לו כגמולו.
אחרי עוד עשרים דקות הפסקנו להילחם.
"אני הולכת לים" אמרתי, "תצטרף אליי?"
"את יודעת שהייתי בא" הוא אמר, מחייך, "אבל יש לי כמה עבודות נוספות"
"טוב" נאנחתי ונתתי לו חיבוק, "נתראה אחר כך"

הים.
המקום האידיאלי לחשוב ולהירגע. בהתחלה סתם ישבתי על החול בעיניים עצומות והקשבתי לגלים. אחר כך קמתי על הרגלים וניסתי טכניקות חדשות לשליטה במים.
פרסי אמר שזה בא לו טבעי. לי זה היה קצת קשה יותר ורציתי לשלוט במים באופן מוחלט. כמו מה שעשיתי היום בזירה. הצלחתי לכוון את המים רק אל תומאס ולא אל כל הזירה.
זה היה נהדר.
התרכזתי והצלחתי לארגן כדור מים באוויר. אחר כך עברתי לטכניקות קשות יותר.
וכל הזמן הזה לא היה לי מושג שמישהו צופה בי.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך