זאב וערפד: ביחד לעד? – פרק 2 – השעיה

-סם-
ישבתי בשקט על מושבי התורן מתחבא מאחור הגדר. הצצתי קצת וראיתי את נאלה צונחת אל הספינה. כתם דם היה על חולצתה. הסתכלתי למעלה אלעבר סורס והוא סימן לי סימן שאומר להמשיך בתוכנית. קול הסירנות התחיל להישמע ושמתי את אטמי האוזניים המיוחדים וקפצתי מעל הגדר. כשנחתתי הייתי כבר זאב. הדמות שלי בתור זאב נראת כך: זאב גדול, עם פרווה בצבע חום, עיניים שחורות. יללתי אל עבר נאלה שנאבקה בכאב כדי לקום. היא נגעה בפצע שלה ולפתע הוא החלים ונעלם כאילו לא היה.
"מה לעז…?" שאל סורס. היא קמה והתחילה ותקעה את אצבעותיה באוזניה. אבל כמובן שזה לא עזר ואט אט הסירנות החלו להשפיע על נאלה. היא לקחה את עצמה לגדר הספינה וקפצה.

-ג'ון-
היה חשוך בבטן הספינה וכמעט לא שמעו את קול הסירנות. הדלקתי את ראיית הלילה שלי והתחלתי לחפש אחר חבל או משהו שיעזור לי. עד מהרה מצאתי קרש עץ, חבל, וחרב סיף. לקחתי את שלושתם ועליתי לסיפון. נאלה כבר הייתה בחצי הדרך לגדר וחבורת זאבים דחפו אותה למעקה.
"אוי לא!" רצתי לעבר חבורת הסירנות שעמדה בראש התורן. התחלתי לטפס מהר וכשהגעתי נאבקתי בקולם החזק. לפתע קולותיהם הפסיקו מרוב תדהמה ודחפתי אותם בעזרת הקרש הגדול שהבאתי איתי. צנחתי גם אני למטה והתחלתי לדחוק את הסירנות למעקה. הסירנוטת לא השמיעו שום קול אבל נאלה עדיין התקדמה למעקה בגלל חבורת הזאבים, עוד מעט היא תיפול. דחפתי אותן למעקה והתחלתי קצת לשרוט אותן עד שנפלו מהמעקה ואז ניגשתי לחבורת הזאבים התחלתי לחתוך אותם קצת כדי שיפנו אליי.
"הביג בוס כבר פה!" צעק אחד מהזאבים שהפך להיות כבר איש וכל הזאבים החליפו את צורתם וטיפסו לעבר ראש התורן. הספינה החלה לרעוד.
"מה קורה כאן?"

-נאלה-
הספינה החלה לרעוד ומבטן הספינה עלה זאב גדול ושחור בובה שני מטר עם שריון זהב שכיסה את חזהו ובטנו וכל גבו וקסדה זהובה הייתה על ראשו. ציפורניו היו גדולות וחדות. הוא ילל והעיף את ג'ון ואותי אחורה למעקה.
"זהו זה!" אמרתי ויצרתי כדור חשמל סגול ופגעתי בזאב. הזאב שינה צורה לביירון הנער הכי קשוח בבית הספר. הוא היה חסר הכרה ושכב על הרצפה מדמם.
"" לחשתי לג'ון.
***
"אני לא מבין איך?!" צעק סורס עליהם לאחר שההפעלה נגמרה.
"מה לא ברור בלא להשתמש בכוח הסודי?!"
"הכל." אני עונה.
"אז למה השתמשת בו?!" צעק סורס ופניו האדימו.
"סליחה." אני אומרת ומשפילה מבט.
"את יודעת מה העונש שעליו סיכמנו נכון?"
אני מהנהנת בהסכמה ואני מעלה דמעות.
"סילוק!" הוא אומר באכזריות כאילו חיכה לרגע הזה כל חייו.
"אל תהיה קשה איתה." אמרה המנהלת פרסון שישבה לצידו. היא היתה אישה גבוה ובלונדינית. "אני יכולה להפוך את העונש הזה להשעיה ארוכה."
"תודה," אני אומרת,"לכמה זמן?"
"חודש." אומרת המנהלת ואני וג'ון יוצאות מהמשרד.
"יצאת בטוב." אמרתי לג'ון. היא הינהנה ופנתה לכיתתה.
"היי." אומר לי סאם. "את מסולקת?"
"לא."
"נחמד, טוב נתראה!" אמר ורץ לעבר הלוקרים.