~ כיתת הלמידה, פרק א’ – תיאורים

״שלום.״ אמרתי.
״שלום.״ הוא השיב.
״מה קורה?״
״כלום.״ הוא ענה וכנראה הסתיר ממני משהו.
ואז היא באה.
~
שיחה רגילה, לא?
ממש לא, בלי תיאורים הסיפור יכול להיות שונה ממש.
זוהי לא כתיבה!

השיחה עם תיאור א':
״שלום.״ אמרתי בקרירות וניסיתי לא להתייחס לנוכחותו בחדר, הוא נשף אוויר בעצבנות, הלב שלו ריק כמו קירות החדר הלבנים, הריקים מתמונות.
״שלום.״ הוא השיב באותו הטון. הוא ניסה לעשות לי רע, ועכשיו הוא נמצא כאן. עם המדים הכתומים שלו, במקום מעורר מחשבה אבל דיכאוני, בכלא המייסר הזה, אבל מגיע לו, כי הא פושע.
״מה קורה?״ הוא שאלתי באדישות ואני חושבת שבעזרת המבט הזועם שלו הוא ניסה להבהיר לי שבכלא אין משהו מיוחד, רק קשה. ואני מבינה אותו, הייתי במאסר פעם, חודש כואב ונורא מתמיד, אבל צפוי שהוא יישבר. חלש כזה.
״כלום.״ הוא השיב, נימת קולו הייתה צופנת סוד. לא הבנתי מה שונה כאן ולמה הוא ככה, אבל הוא לא נתן לי תשובות.
באתי לומר לו שאין דבר כזה כלום, אבל החוקרת נכנסה עם תיק החקירה, מבטה מאוכזב.
~
השיחה עם תיאור ב':
״שלום.״ אמרתי בחינניות, ראיתי אותו צועד במורד הרחוב עם שלט, בגדי העבודה שלו בלויים ומרופטים. האדמה הטרייה לכלכה את בגדי העבודה, והכתימה אותם. זכרתי את האמרה המטומטמת שלו: פעם גנן תמיד גנן. אבל משהו בו מצא חן בעיניי.
״שלום.״ הוא אמר בהתפעה וחיבק אותי, נרתעתי מעט אבל הוא לכד את גופי, כעת גם גופי היה מלא בוץ ולכלוך, אבל זה היה שווה את זה.
״מה קורה?״ שאלתי והוא משך בכתפיו.
״כלום.״ השיב ונשך את שפתו את התחתונה, חוזר על המילה, רק עכשיו שמתי לב בעזרת קולו ה״ממהר״ שהוא מסתיר משהו, מהחברה הכי טובה שלו, זאתי שכמעט התחתנה איתו, ורק בגלל ההורים שלה זה לא התאפשר. ככה לעשות לי בכוונה?
באתי לנזוף בו מעט ובאה בקלילות ודילוגים מישהי יפהפייה, הבנתי שזה מה שהוא ניסה להסתיר.
~
יש עוד מיליון דברים שונים שאפשר לכתוב כתוצאה מהשיחה הקצרה.
למשל, מקום שנמצאים בו, המראה שלו:
~
הרע:
זה היה מקום קטן, חשוך ומסתורי, המערה מאוד מפחידה והרגשתי שעוקבים אחריי. ואז שמעתי קריאות בפעם האחרונה ששמעתי משהו.
~
הטוב:
חושך עטף את המקום הקטן, טפטוף נשמע במונוטוניות. הרגשתי כאילו עוקבים אחריי ופחדתי כמו שלא פחדתי מעולם. היה קר ולא ראיתי שום דבר באפלה ובעלטה הכבדה שנמצאה במערה. הייתי לבד בתוך מקום שלא הייתי בטוחה שאני יכולה לעבור, ועמדתי מול הגורל שלי כשאני שומעת בדמיוני את קריאות העידוד ואת קריאות האבל… שתיהן, אבל למרות כל מה שיקרה, הגורל הוא יחיד.
לא ידעתי אם אחייה, או לא. ונעמדתי מול המוות כשאני שומעת קריאות, הפעם אמיתיות, הן מהדהדות בראשי בפעם האחרונה שאני שומעת משהו.
~
תשתפרו, לתאר זה מה שיפה בסיפור, לא חייב להיות כל הזמן שיח, התיאורים משפיעים ומלכדים את הטקסט. תזכרו לא לתאר יותר מידי ולהשאיר למשל מראה או בשביל דמיון הקורא.
בהצלחה בהמשך :)