חצי רגל באדמה – פרק 21
רק כשחזרתי עם לוקאס לביתן אתנה, הראש שלי התחיל לכאוב לי. כל הזמן לפני זה עבר עלי בריצה, התרוצצות, והצגת הידע הרחב שלי בפרסי ג'קסון, ואפילו זכיתי בצלקת מקסימה מבן ארס אחד.
כמובן שבלוני המים היו רק כדי לקבוע את המעמד שלי שם, לא יודע למה, אבל זה גרם לי לעונג.
כבר ביום הראשון שלי הרגשתי רצוי ומקובל, כבר עכשיו האחים שלי אוהבים אותי, ואני חצוי, ומחר אני אתחיל באימונים, ופגשתי את פרסי, אנבת', ואני חצוי, ואני היפראקטיבי יותר מתמיד.
לוקאס היה חייב כמובן לתת לי כמה מכות כדי לסמן לי שהוא כועס על מה שעשיתי לו, אבל רק שלחתי לו חיוך אחד גדול.
"אתה ואמה זוג?" שאלתי.
"כן" הוא ענה.
"אפילו שהיא בת פוסידון?"
"לא אכפת לי, אני פשוט התאהבתי בה."
"איך?" שאלתי בעניין.
"לא עכשיו" אמר לוקאס "אבל אני אספר."
"את אח נפלא" אמרתי "הרבה יותר מרומאן."
"רומאן?" שאל.
התחלתי לספר לו על כל מעלליו של אחי הקטן והמעצבן, בזמן שאנחנו צועדים לעבר הביתן שלנו.
"אתה כל כך מצחיק" קרא לוקאס, בעודו מוחה דמעה שיצאה לו כבר מרוב צחוק.
"אני יודע" אמרתי.
"ואתה בכלל לא צנוע, תשמע, אתה כייפי והכל, אבל תוריד פרופיל, לא אוהבים אנשים כל כך בולטים."
"זה בסדר" אמרתי "תן לי רק לקבוע את מעמדי, כמו כלב שמסמן טריטוריה."
"אתה לא הולך להטיל את מימיך עלינו, נכון?" שאל אותי לוקאס, ואני התחלתי להתפקע מצחוק.
"אז שן טוב, שיהיה לך טוב, ובהצלחה." אמר לי לוקאס.
הוא עלה על הדרגש שלו, ואני עליתי על הדרגש שאנבת' הקצתה לי כבר מקודם. באורח קסם המזוודה שלי הגיעה, וכאשר פתחתי אותה גיליתי לחרדתי חולצות היפיות כמו של איריס עם כיתוב מאמי של מאמ"י עליהן, כך שניחשתי שאיריס החליטה להוסיף לי קצת בגדים לקולקציה.
שלושה אחים שלי (מלקולם, מת'יו ואֵרְני) ישבו שלושתם על הדרגש של מת'יו עם מחשב נייד לפניהם.
"מלקולם, בתור הסגן שלי, אתה צריך להקשיב לחוקים, עכשיו כיבוי אורות, תחזיר לי את המחשב הנייד ותלכו לישון" מלמלה אנבת' בעייפות.
"לכו לישון" אמר ארני "תלכו זה עתיד גוף שני רבים זכר, לכו זה ציווי גוף שני זכר."
"אני את הבגרות שלי בדקדוק כבר עשיתי, ובכלל, אין לי כוח לחשוב, אני עייפה" מלמלה אנבת'.
הנחתי את הראש על הכר שלי, בלי לדעת מה נגמר, ומיד נרדמתי.
…
"תומאס?" קרא הקול המוכר.
"אמא?" שאלתי בתוך החלום.
הרקע היה אותו הרקע, אותם גלגלי שיניים על רקע שמנת.
"הנה המשימה הראשונה שלך" אמרה אמא שלי.
"כן?" שואל, נרגש כל כך לקראת המשימה.
"אתה צריך לאסוף את כל המידע שאתה מגלה על דרך הלחימה של החצויים, ולרגל אחרי פרסי, אתה תעביר אלי את כל המידע הזה."
"איך אני אצליח לתקשר איתך?" שאלתי.
"כל מה שאתה צריך לעשות זה רק להתפלל לראות אותי." היא אמרה, מביטה בי עם עיניה האפורות.
"אין בעיה" אמרתי, להוט להתחיל לבצע את המשימה, עד כדי כך, שאפילו לא חשבתי למה.
החלום התפוגג לחלום טיפשי אחר, שאני אפילו לא זוכר.
תגובות (0)