לב שבור

ערב.
רועי ישב על החוף לאחר המריבה הנוראית עם שלי,האהובה שלו.
הוא הביט אל האופק.מלא זעם עדיין.
בעוד שלי ישבה ,מעכלת את רוע הגזרה.
כשמאוחר יותר,לאחר שהטביע את זעמו וצערו בכוס בירה טובה,הוא שב הבייתה,מיואש,רצוץ,כאוב.
הם לא דיברו זה עם זו במשך ימים לאחר מיכן.
ערב אחד,הוא ישב במטבח,כשראשו מופנה לסלון.
שלי צפתה בטלויזיה כשדמעות זולגות מעיניה.
באותו רגע הוא פשוט רצה למות.
לוקח נשימות עמוקות,מנהל דיאלוגים עם הנפש שלו.
״היי..״פנה אליה,״את רוצה לדבר?״
״..לא..״היא ענתה בדמעות.
״את עדיין כועסת עליי?״היא שאלה.
ברור שכן.רועי הרגיש כמו אידיוט לאחר ששאל את השאלה הזו.
שלי הביטה בו במבט מלא דמעות,כשבאותו רגע הלב שלו התחיל לדפוק מהר.
הוא חש מין כאב,מועקה ענקית בחזה.
״..לך מיכאן..״היא אמרה בפניו,מסלקת אותו מפנייה.
״..לא.״הוא אמר,מביט בה במבט מיוסר..״אני לא הולך עד שלא תדברי איתי..״
״..אני לא חייבת לך כלום.״היא קראה בפניו.
כשהדמעות הוסיפו לזלוג מעיניה.
רועי הרגיש מין מחנק בגרונו.כאילו,הדמעות מציפות וחונקות את גרונו.
אך הוא נאבק בהן.
הוא חש שליבו מתכווץ בכוח,כאילו עוד רגע יתפוצץ לו.
היא לא הייתה מוכנה לדבר איתו.
״זה כואב..״הוא אמר,מביט בה.
״..אני שמחה..״היא אמרה בלעג.בציניות.
״..שלי..אני..״הוא הושיט ידו לפנייה ,מנסה ללטף אותה,לקרב אותה אליו.
״אל תתקרב אליי..היא כעסה עליו.