מוזיאון מונה ליזה פרק 10 ואחרון, פרק סיום עונה מיוחד

"מה? איפה היא?" שאלה הנערה.
מונה ליזה ברחה, היא רצה למוזיאון, לפתע היא ראתה את קינגה מאחוריה, אבל הפעם זאת באמת הייתה קינגה. "קינגה!" צרחה מונה ליזה, היא רצה אליה, אבל אז הירח נפל מהשמיים.
"מה? מה קורה כאן?" שאלה מונה ליזה ורגליה רעדו. קינגה חיבקה את מונה ליזה ואמרה לה: "יש לך כוחות, הירח נותן לך אותם". מונה ליזה עמדה והסתכלה על הירח, הוא ירד לאט לאט ואז השמש זרחה. "וואו אני לא מאמינה, זה קסום ונפלא!" אמרה מונה ליזה. קינגה הסתכלה על השמש, על קרניה המאירות, וגם אחותה הסתכלה וראתה את הקסם, את אבקת הקסם של הכוח של מונה ליזה. "אבל… מנהל המוזיאון מת, לצערי, הנערה המוזרה הרגה אותו" אמרה מונה.
"אל תדאגי," אמרה קינגה, "הוא יחיה, הוא יחיה" ושוב פעם מונה חיבקה את קינגה חיבוק חם ואוהב ובכתה בכי של אושר, ליבה פעם בחוזקה, היא רעדה, אבל היא ידעה, שיש מי ששומר עליה ושהיא הצליחה במשימה שלה. אחרי חצי שנה, מנהל המוזיאון ישב על הכיסא שלו ומונה ליזה ציירה ציור על נייר גדול. "וואו, את מציירת יפה" אמר מנהל המוזיאון. לפתע, כל התמונות במוזיאון נפלו, "רעידת אדמה!" צרח מנהל המוזיאון. קינגה שכבה מתחת לשולחן וכך גם מונה ליזה, אבל מנהל המוזיאון לא רצה, הוא העדיף למות, הוא חשב שזה מה שמגיע לו אחרי שכמעט רצח את אחיו וצעק על קינגה ועל מונה ליזה. "מגיע לי למות!" אמר מנהל המוזיאון, הצמיד את הדפים, הניירות והמסמכים שלו לליבו ועצם את עיניו. "לא!" צרחה מונה ליזה במבטא הצרפתי שלה, אבל קינגה משכה אותה ואז, אחרי חצי שעה, רעידת האדמה פסקה, נגמרה, כל המוזיאון נהרס, מנהל המוזיאון לא מת, גם לו היה כוח. "מה? למה אני לא מת?" הוא שאל.
"כי יש לך כוח" חייכה קינגה, "תחזיר את הכוח למוזיאון, נכון, המוזיאון נהרס, אבל אתה יכול להחזיר את כל הדברים למקומם והמוזיאון יהיה שוב פתוח למבקרים…"
"אתה יכול לעשות את זה" אמרה מונה ליזה, "תעשה את זה בשבילי…"
"בסדר," אמר מנהל המוזיאון, עצם את עיניו, שוב ולפתע, יצאה קשת מליבו, הקשת סידרה את כל הדברים והנה- מנהל המוזיאון פקח את עיניו וראה מוזיאון חדש.
"אתה רואה מה אפשר לעשות עם כוחות?" אמרה קינגה וחייכה חיוך מתוק.
"קינגה, מונה ליזה, אני לא מאמין שהגעתי לרגע הזה" אמר מנהל המוזיאון. מונה ליזה וקינגה, יצאו מהמחבוא שלהן מתחת לשולחן וחיבקו את מנהל המוזיאון.
"אבל אני מצטער כל כך מצטער," אמר מנהל המוזיאון, "קינגה, מונה ליזה, אני מתנצל, אני צעקתי עליכן, רדפתי אחריכן, הלחצתי אתכן, לא הייתי צריך לעשות את זה."
"זה בסדר, זה בסדר" אמרה מונה ליזה. קינגה, מונה ליזה ומנהל המוזיאון התנתקו ועמדו בשורה. "תודה שנתתם לי הזדמנות ותראו עכשיו אני חי, אני לא מאמין" אמר מנהל המוזיאון ואז הוא שינה את טון הדיבור שלו, דחף את מונה ליזה ואת קינגה וצחק צחוק מרושע: "חה חה חה, מה אתן חושבות לעצמכן שסוף הסיפור הזה הוא יהיה סוף טוב?"
"מה אתה עושה?" שאלה מונה ליזה.
מנהל המוזיאון זרק את הדפים ואת המסמכים שלו ואמר: "את מה שהייתי צריך לעשות כבר ממזמן". מנהל המוזיאון לקח את הסכין הקטנה שמונה ליזה נתנה לו והתכוון לדקור את מונה ליזה ואת קינגה בסכין.
"מה? מה אתה עושה?" שאלה מונה ליזה.
"עצור," אמרה קינגה, "אתה משתמש בכוחות שלך לרעה"
"לא!" צרח מנהל המוזיאון, "אולי כן, אבל הייתי אומר משתמש בכוחות שלי לטובה, אחרי 8 חודשים שהכרתי אתכן, והייתי אתכן ביחד, תמיד ידעתי שאני צריך לעשות את זה, אבל לא עשיתי את זה. אה ו… שכחתי אם אתן חושבות שתנצחו אותי עם הכוחות שלכן, אז אתן טועות, צבא הרפונס איתי, ביחד איתי ואני המפקד שלו", צבא גדול של אנשים עם אקדחים, חרבות וסכינים ובגדים כחולים עם כתמים אדומים נכנס למוזיאון.
"חיילים, " אמר מנהל המוזיאון, "אני רוצה שתהרגו את מונה ליזה ואת קינגה"
אבל אז החיילים אמרו: "לא, אנחנו לא יכולים, אנחנו צבא המוזיאון וראינו במצלמות האבטחה כמה הבנות האלו עזרו לך ואיך אתה התייחסת להם בסוף, אז אנחנו כבר החלטנו מה יהיה העונש שלך"
אחד החיילים לחש משהו לקינגה ולמונה ליזה, הן חייכו, הן הכינו למנהל המוזיאון תמונה והכניסו אותו לתוכה, לפני שהוא נכנס הוא צרח: "לא!!!"
מונה ליזה נתנה כיף לקינגה וצחקה.
"אני חושבת שזה באמת העונש שמגיע לו" אמרה קינגה.
"רגע, אבל אם הוא יצא מהתמונה?" שאלה אחת החיילות.
"צודקת, הוא יכול לצאת עוד חצי שנה" אמר אחד החיילים.
"אז מה עושים?" שאלה קינגה.
"לא יודעת," אמרה מונה ליזה, "אולי פשוט נשבור את התמונה"
"אבל זה מוזיאון, צריך לשמור על התמונות" אמרה קינגה.
"נכון," אמרה מונה ליזה, "אז… מה נעשה?"
"הוא לא יצא" אמרה החיילת השנייה.