התאהבתי בערס ? – לוטן ואלמוג, פרק 45

פרק 45 –

– ״את מה ?״ דין שאל אותי, דיברתי איתו בטלפון.
״חברה של אלמוג״ אמרתי, שוב.
– ״למה את חברה שלו ?״
״מזאת אומרת למה ?״
– ״כאילו איך ? אתם לא קשורים״
״ואוו דין, תודה על העידוד״
– ״ממתי אתם ביחד ?״
״מלפני שבוע, קצת פחות״
– ״ועכשיו נזכרת לספר לי ?״ הוא אמר, יותר בכיוון האמר ועוד שניה צעק.
״טוב דין אני לא מבינה מה הביג-דיל, באמת שלא״
– ״את יודעת מה ? צודקת.. מצטער״
בשניה השתנה לו הקול, אם מקודם הוא כעס ועוד שניה צעק, עכשיו הוא היה הרבה יותר רך… חזר להיות הדין שאני מכירה.
״מה יש לך ?״ שאלתי, לא הבנתי.
השיחה הזאת הייתה שיחה כאילו הוא ממש לא מרוצה, כאילו הוא לא שמח בשבילי. והרי זה הוא שביקש ואמר לי שאני יכולה לספר לו הכל לא ? אז הנה, אני מספרת. אבל במקום לשמוח שסוף סוף אני מצליחה לשכוח את גל ולעבור הלאה, הוא מתחקר אותי על אלמוג… כאילו הוא לא מכיר אותו.
– ״מה יש לי ?״
״אתה מתנהג.. מוזר״
– ״מצטער, פשוט…. סתם אני לא מרגיש טוב, כניראה זה משפיע״
זה היה נשמע כמו תירוץ גרוע. פשוט ככה.
״שיהיה, תרגיש טוב…״ אמרתי וניתקתי את השיחה.
נמאס לי ממנו, הוא עיצבן אותי.
– "אולי תבואי אלי ?"
קיבלתי הודעה מ-'אלמוג סויסה', ואווו אני חייבת לשנות לו את השם באייפון שלי.
"בוא אתה" כתבתי חזרה.
לא היה לי כוח לזוז מטר. אז עד הבית שלהם ?
– "דפקת ביאוס"
"נו תתאמץ קצת"
– "עד אלייך ?"
"בשביליי"
בטוח הוא יבוא עכשיו.
– "אם זה בשבילך אז מוותר"
"אאוץ' הלכתי לבכות"
כל-כך ציניות.
– ״לוטן״ צעקו לי מלמטה, אני חושבת שזה אבא שלי.
– "טוב נו, אני בא לנגב לך תדמעות"
הוא החזיר הודעה, ממש שלמה ארצי הוא נהיה.
מצחיק שחייכתי מכל הודעה שלו, פשוט מצחיק. איך שהתאהבתי בו זה גם מצחיק. אם הייתם אומרים לי לפני חודשיים שאני ידבר איתו בכלל, הייתי צוחקת לכם בפרצוף. והשבוע הזה שאנחנו ביחד..עם כמה שזה יראה קיטשי ובכלל לא אמין ? השבוע הזה היה השבוע הכי טוב שלי מאז שאמא שלי נפטרה. הוא לא הפסיק להצחיק אותי, הוא לא הפסיק לגרום לי לחייך. וזה מה שמצחיק, כי כשאני לידו, אני רק מחייכת.
– ״לוטן״ צעקו שוב והוציאו אותי מהחשבות.
״מה ?״ צעקתי גם.
– ״בואי רגע״
״שניה אני יורדת״ צעקתי וקמתי מהמקום, הלכתי להחליף בגדים כי כבר נהיה לי ממש קר מהמזגן הזה, שמתי מכנס פיגמה ארוך של קיטי וסוודר קצת גדול עלי בצבע לבן. סידרתי שיער בזריז כי גם ככה כבר עברתי ליד מראה חחח וירדתי למטה.
״מה רצית ?״ שאלתי את אבא, כמו שחשבתי זה היה הוא.
– ״רגע אני מחכה לאוראל ולינוי״
״אז למה קראת ליי ?״ שאלתי.
התיישבתי בספה בסלון לידו, סתם ראינו טלוויזיה עד שהם באו.
– ״שלום פרינססה״ אוראל אמר לי כשהוא נכנס בדלת, הוא הלך להביא את לינוי מהחוג שלה.
״היי לכם״ נופפתי ביד ולינוי כבר באה להביא לי חיבוק.
– ״מה עם חבר שלך ?״ אוראל שאל והניח את התיק של לינוי בצד.
מההה הוא רוצה להרוג אותי אני לא מבינה ??? למה ליד אבא ??
״הכל טוב״ אמרתי בלחש כועס.
הוא חייך חיוך שאומר שזה היה בכוונה, אין בעיה הוא יקבל את הכאפה שלו אחרי זה.
– ״מה חבר ? איזה חבר ?״ אבא ישר שאל.
״שכחתי להגיד לך…״
– ״מי זה ?״
״את האמת, הוא בן דוד של נועה״
אולי זה ירגיע אותו ? פליז שכן.
– ״ראיתי אותו פעם ?״
הוא שאל את זה כי הוא מכיר את רוב החברים שלי ושל אוראל, גם בנים וגם בנות. את האמת שזה טוב שהוא מעורב בחיים שלנו ככה… ושאנחנו מספרים לו הכל חופשי ופתוח, רק שהפעם חיכיתי לזמן הנכון, אז למה הדפוק הזה כבר אומר לו ?
״לא ניראלי, הוא לא מכאן״
ואז נזכרתי, זה קצת מסובך.
״כאילו הוא כן מכאן, אבל לא באמת מכאן״ הוספתי מהר.
לאבא היה פרצוף של אני לא יודעת איך לפענח, ובדיוק הייתה דפיקה בדלת.
איפה אפשר לקבור את עצמי ?
ישר קפצתי לדלת, לא רוצה עוד הפתעות לא קשורות. פתחתי אותה ואלמוג היה שם.
– ״את לבד ?״ הוא שאל.
הלוואי והייתי לבד. הנהנתי לשלילה והוא נכנס לבית, ישר ראה את אבא שלי.
״אבא תכיר״ חייכתי חיוך קטן והוא קם מהספה.
״אלמוג״ אמרתי.
״חבר שלי״
אבא התקדם אלינו ולחץ לאלמוג את היד, זה היה קטע מביך, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות (?)
״אני שניה בחדר״ אמרתי ועליתי מהר, זכרתי ששכחתי שם את האייפון.
לקחתי נשימה עמוקה וירדתי למטה, פליז שזה לא הפך לאסון. ואני חייבת להגיד שלא ציפיתי בכלל לראות אותם ככה… אלמוג ישב עם אבא ואוראל והם צחקו, אין אני בטוח לא רואה טוב. ברחתי למטבח, להביא לי לשתות כי נהייתי קצת צמאה מהמצב המלחיץ. הסתכלתי עליהם בקטנה, הם עדין צחקו.. אז אני רואה טוב, זה באמת קורה. חזרתי לסלון, גם לינוי ישבה איתם, ממש ליד אלמוג.
״נו מה קורה איתכם ?״ שאלתי.
– ״אחלה גבר חבר שלך״ אבא אמר.
ואוו זה היה מהיר.