לילה קר וכואב

זה היה לילה .
לילה קר וכואב .
בחדשות דיווחו על הנופלים והיא ציפתה .
היא ציפתה למצוא שמות רבים של אמיצים, חזקים וגיבורים .
אבל שם אחד היא דווקא קיוותה שלא למצוא .
השם שלו .
הכתבת הודיעה על הפסקה קצרה , והיא ניצלה את הזמן להסתכל בתמונות משותפות שלהם יחד , בטיולים בחו"ל או בארץ , או סתם בבוקר במיטה .
אחריי דקות שעברו כמו הנצח , נמשכה הקראת הנופלים .
זה היה כמו הקראת שמות נוכחים בכיתה , אבל הפעם ציפו לא להיות נוכחים בה .
" אם אשמע את שמו אני אמות . "
ההקראה נמשכה ולאט לאט הלכה והצטמצמה הרשימה . היא חיכתה לאות ת'.
וזה הגיע .
השם שלו נשמע מבעד לגשם הזולג על החלון , המכסה את הקרקע .
פתאום טיפות הגשם נדמו לדמעות הזולגות .
היא לא ידעה אם לבכות , או אם לקחת סכין ולסיים את זה .
לשבור את כל מה שהם בנו ביחד .
היא לא ידעה את סיבת המוות , אבל היא ידעה דבר אחד
היא לא יכלה לחיות בלעדיו .
הזמן שיחלוף לא יעזור , הוא רק יחמיר את מצבה .
היא פנתה למגירת המטבח
והיא קיבלה החלטה .